רבים ללא הרף, מה לעשות?

היי. אני מייעצת פה המון ולראשונה התעורר בי צורך לשאול שאלה, בנושא זוגיות.

אני והחבר שלי יחד שנתיים. סיפור ההיכרות שלנו היה מדהים כמו בסרטים, ואפשר להגיד שההתאהבות שלי בו החלה מהמילה הראשונה שאמר לי. אנחנו לגמרי מתאימים בהקשר של תחומי העניין- בטעם המוסיקלי, בחוש ההומור, באופן וצורת ההתבטאות...אף פעם לא האמנתי שאמצא מישהו כזה. אך ככל שהקשר התארך החלו להימצא קשיים.

1. אנחנו רבים כל הזמן. נדיר שיום שהעברנו יחד או שיחת טלפון תסתיימנה ללא ריב. שנינו אנשים דעתניים מאוד שלפעמים מרגישים צורך להוסיף עוד מילה במקום להקשיב, חושבים שאנחנו יודעים הכל ומתעקשים להיות "הצודקים".
2. אני מבולגנת מאוד, והוא סופר-פדנטי. הוא מצהיר שאינו מסוגל לחיות בבלאגן שלי, ואני מאידך לא מרגישה יכולת (או רצון) להשתנות. אצלי הכל נורא זורם, ואצלו לכל דבר יש זמן ומקום.
3. הוא כועס כל הזמן. תמיד טעון, תמיד "מגורה" עצבית. לפעמים אני מרגישה שכל דבר שאני עושה מכעיס אותו. לפעמים אני מרגישה שהוא כל הזמן מחפש הזדמנויות "לחנך" אותי ולהעמיד אותי במקום, ולא נותן לי להיות מי שאני בחופשיות.
4. הסקס שלנו אמנם מושלם אך קורה בתדירות נמוכה יחסית. אני מרגישה שזה מטריף אותי. בתקופות שזה לא קורה, אני מרגישה עצבנית כפליים. מה גם שלמרות שאני בחורה יפה מאוד, אני מרגישה שהתשוקה שלו אלי אינו כבעבר, וזה מעורר בי המון תסכול וחוסר ביטחון.
5. שנינו מאוד רגישים, ומעליבים זה את זה מבלי להרגיש.

אז תגידו לי...איך זה ייתכן ששני אנשים שהם על תקן נשמות תאומות, שחושבים בתדר דומה וכל כך מתאימים על הנייר ייאלצו לפרק את החבילה? פעמים רבות נושא הפרידה עלה על הפרק ופשוט לא היינו מסוגלים. אנחנו אוהבים מאוד, אבל פשוט לא מסוגלים לחיות ככה.
אני לא מפסיקה לחלום על גבר שיהיה רגוע, ידבר אלי בטון נעים, סבלני וסובלני, על להעביר יום אחד בלי צעקות, בכי, הרמת טונים ואמירות מעליבות. אבל אין כל ערובה שאמצא אחד כזה. הניסיון שלי לימד אותי ששם בחוץ יש ערימות של שקדנים, בוגדניים, כאלה שפוחדים להתחייב, משעממים, או פשוט כאלה שלא מושכים אותי בשום צורה, ומעציב אותי שאני תמיד מרגישה שצריך לבחור באהבה על חשבון הנוחות ושהם אף פעם לא באים ביחד במקרה שלי.

מה לדעתכם אנחנו צריכים לעשות?