בן זוגי אגואיסט, מתחשבן איתי על כסף...

אני וחבר שלי יוצאים ביחד כבר שנה וחצי.
הוא גדול ממני בקצת ואני החברה הראשונה שלו. הוא רואה שקשה לי ואני מוציאה את כל כספי על יציאות איתו ודברים בסיסיים, לא מוציאה יותר מדי על עצמי מכיוון שאינני יכולה להרשות לעצמי כעת ועוד יש לי זמן עד לתחילת לימודיי ועליי לחסוך לשם כך כסף.
הוא מצידו יוצא עם חבריו כל יום, משקיע את כספו בכך ולא חסות לו אף על פי שאינו עובד כלל וחי על חשבון הוריו.
זה לא מקנאה, אך כשאנחנו יוצאים הוא מתחשבן בחשבון, אנחנו משלמים כל אחד על מה שאכל וזה מרגיש לי אינפנטילי מכיוון שזה כסף של הורים שלו וגם מכיוון שהוא יודע שקשה לי ומכיוון שהיו לי בעבר חברים והם לעולם לא נתנו לי לשלם ובטח שלא להתחשבן עד הפירור האחרון.
הייתי רוצה שיהיה יותר אחראי ויעבוד. בכל אופן מבחינתי זה לא יפה שהוא מתקמצן עליי וליד חבריו חשוב לו לשלם עליי על מנת להראות להם שהוא יכול וליד משפחתי הוא לא עושה זאת, אלא מתחשבן!!!
אני שונאת להתחשבן עם חברות, אז איתו?
גם ביום הולדתי הוא. לא הביא לי מתנה וכעסתי עליו על כך ובנוסף הוריו לא אמרו לי מזל טוב למרות שהייתי בביתו ביום הולדת, הוא פשוט לא אמר להם!
כעת הוא רוצה לטוס לחוץ לארץ עם חבריו לאחר שכבר היה לפני כחצי שנה עימם, באותו מיקום וכל מה שיש לעשות במיקום זה זה סמים, לצאת עם בחורות ולצאת למסיבות.
הוא טוען ששום דבר מהדברים הללו לא מעניינים אותו (הוא ניסה הרבה פעמים לעשות סמים.. אז איך הוא לא אוהב) אז אני לא מבינה למה הוא נוסע ולמה הוא כל הזמן חייב לרצות את חבריו שהם לעולם לא עומדים לצידו ולא אכפת להם ממנו ובנוסף, על זה אין לו בעיה לבזבז את כספו, אך לומר לי שחסר לו כסף ושהסבל הרבה הוא יודע לומר.
או על כך שהדלק יקר לו ושקשה לו לנסוע עד אליי(נסיעה של רבע שעה).
גם היו מקרים שלא היה אכפת לו שאסע בלילה לבד באוטובוס כשלוקחים לי שעה וחצי לנסוע עד לביתי ולהחליף קוים גם.

מלבד זאת, קרו הרבה מקרים בהם הוא דחק אותי לפינה בוויכוחים על דברים שטותיים בהם ידעתי להבליג והוא נתפס עליהם וצעק עליי ותמיד חזר עליהם והרבה פעמים גם זה בא לידי ביטוי בכך שהוא פגע בקירות ובכך שהוא קרא לי ״שקרנית״, ״צבועה״ ובקיצור לא חסך במילים קשות במקום לדבר ולנסות להרגיע את המצב.

בנוסף, קשה לנו בסקס. לעולם לא גמרתי מחדירה, לפעמים רק מירידה ותמיד זייפתי כדי לא להעליב, אך חשבתי שאולי משהו ישתנה וזה רק הלך והדרדר.

אני נורא כיבדתי אותו במהלך הקשר אבל אני לא מרגישה שהוא כיבד אותי, התאמץ כמו שאני התאמצתי ועבדתי בשביל הקשר הזה גם בצורה פיזית, גם נפשית וגם כלכלית עד כמה שיכלתי וזה לא הדדי.

דיברנו על הדברים הללו, מלבד העניין הכספי. שלא אבין לעולם, מכיוון שזה גם דבר שאמור להגיע מעצמך וזה מעציב שזה לא ככה כי אני כן כזו.
הוא אמר שהוא אוהב אותי ומוכן להשתנות למעני אך אני לא יודעת. המון פעמים ניסיתי לדבר עימו ושום דבר לא קורה וגם אין סיבה שזה יקרה מלכתחילה.

יש עוד סיכוי לדעתכם? או שעליי למצוא גבר יותר בוגר ממנו? זה למרוח את הזמן? לא ממהרת אבל לא רוצה לחיות איתו בעתיד עם ההתנהגות הזאת, לא רואה איתו עתיד.