בדידות, ריקנות וחוסר ביטחון עצמי. איך מתמודדים עם הכאב?

שלום, אני כותב כאן כדי לקבל עזרה וכיוון אבל בעיקר כדי לפרוק. סליחה מראש על האורך.

אני בן 25, סטודנט ומרגיש אבוד בחיים. אין לי חברים או חברה. אני חי בלי חשק, חי בתחושת בדידות וריקנות ומרגיש שהחיים שלי חסרי משמעות.
תמיד היה לי קשה להתחבר לאנשים, אני ביישן ודי סגור. תמיד גם היה לי חבר אחד או כמה חברים בודדים אבל אף לא הייתי אחד מאלה שמסתדר עם אנשים בקלות בכל מקום שהוא מגיע אליו.

בצבא הייתי לוחם והקשיים האלה הפריעו לי מאוד במהלך השירות. אחרי השחרור לא מצאתי את עצמי. התרחקתי ממעט החברים שהיו לי עד שהקשר עם כולם אבד, למעט אחד שאני מדבר איתו פעם בהרבה (מאוד) זמן. עכשיו, בלימודים, אין לי חברים קרובים, רק אנשים שאני לפעמים אומר להם שלום וקצת מדבר אבל לא מעבר. הבעיה היא שאני פשוט לא יודע איך להתחבר לאנשים וזה מתסכל כל כך. כל סופ"ש ויום הולדת אני מעביר עם עצמי. לא יוצא, לא מבלה, לא נהנה ובעיקר לא שמח.

אף פעם לא הייתה לי חברה וזה משהו שמאוד מכאיב לי, אפילו יותר מהמחסור בחברים. אני כל כך רוצה להכיר מישהי, לדבר, לצחוק, לגעת ולהתקרב אבל אני לא מסוגל להתחיל עם בחורה בגלל חוסר הביטחון שלי. לפעמים אני מרגיש שזה אף פעם לא יקרה ואולי עדיף לי להפסיק להתעניין בבחורות כדי למנוע את הכאב הזה.

עוד משהו שמפריע לי זה קנאה באחרים. אני לא מפסיק להתבאס כשאני רואה חבורה של אנשים ביחד ובעיקר כשאני רואה זוגות ביחד. זה מגיע למצב שאני צופה בסרט/סדרה וברגע שיש סצנה שכוללת נשיקה/סקס או כל דבר אחר שקשור לאינטימיות וזוגיות המצב רוח שלי פשוט נופל לרצפה וזה שובר אותי. זה אפילו קורה לי עם שאלות פה באתר.

אני חושב שהגורם המרכזי לבעיות שלי זה חוסר ביטחון עצמי. מעבר לבדידות ולריקנות זה גורם לי להיות פסימי ודכאוני. אני גם מתאמן כבר כמה שנים ולמרות השינוי החיובי במראה החיצוני, זה לא השפיע על הביטחון העצמי שלי.

חשוב לי להגיד שלמרות שלפעמים אני מרחם על עצמי ושוקע בפסימיות, אני מנסה לחשוב חיובי ומנסה למצוא דרך החוצה מהמצב הזה. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות.

אז איך אפשר להשתנות? איך למצוא חברים? איך למצוא חברה? איך לשפר את הביטחון העצמי?
נמאס לי להיות לבד, נמאס לי שאין לי עם מי לדבר. איך יוצאים מזה?