פוחדת להיות חולת נפש בעתיד

היי.
השאלה קצת מטופשת ואולי תראו אותה פרניאידית או ילדותית אבל חשוב לי לשאול ואני עושה את זה ברצינות גמורה.
עברה עליי ילדות קשה מלאה בטראומות. אני לא רוצה להרחיב אבל פשוט תחשבו על הדבר הכי נורא שיכול לקרות לילד ויש סיכוי שזה קרה גם לי. לא סתם גירושים של הורים או מוות של מישהי, אלא צלקות בלב ובכל מקום אפשרי. סיפרתי לאנשים, אנשים בכו ... אני מקווה שהבנתם את הסיפור.(אני במצב טוב יותר, לפחות נפטרתי מזה)
ראיתי מלא מקרים של סכיזופרניה וזה התחיל בדיוק כך. אפילו מדברים קטנים הרבה יותר. ואני פוחדת שזה יקרה לי, הרי המחלה ידועה בהתפרצותה בשנות ה-20 של האדם.
כשאני נזכרת באירוע הילדות אני מרגישה כאילו אני קוראת סיפור ממוצא על מישהו ולא באמת משהו שקרה לי. אין לי רגשות לזה, אני לא מזדעזעת. אבל אולי כי אני מדחיקה את זה. לפעמים אני נשברת ונרדמת בוכה כשאני נזכרת בהרבה דברים שאמרו לי או עשו לי ואיך שהרגשתי אז.
יש לי חרדות חברתיות יחסית חמורות, קשה לי ליצור או לפחות להחזיק קשרים עם בני אדם(חוץ מאלא שאני מכירה שנים והם אותי). הייתי בדיכאון במשך תקופה שלמה.
אולי זה ישמע הזוי אבל אני חיה במציאות שהמצאתי לעצמי ואין שניה שאני לא מדמיינת דברים. מיליוני סיפורים ומיליוני דמויות. שם נמצאת הגרסא המשופרת שלי ובמצבים קשים שם אני מקבלת תמיכה.
גם לפעמים אני מרגישה כאילו מחליקה מהמציאות, ואני צריכה לעשות מלא פעמים בדיקות מציאות. כמו להסתכל על השעון מיליון פעם בכפייתיות. אני לא יודעת איך להסביר את זה טוב יותר... וזה קורה לי בתקופות מתוחות..
אני לא יודעת אם זה קשור או סתם קשיים בדיבור אבל- לפעמים אני מתבלבלת במילים או משפטים ובאמצע שיחה עם מישהו חוט המחשבה שלי הולך לאיבוד ואני לא זוכרת על מה דיברתי בכלל.
גם לפעמים יש לי דפקה כזאת כמו לבדוק כל חור בקיר של חדר האמבטיה או להסתכל על כל פינה בחדר ולבלוע רוק על כל פינה וכל מיני דברים מטומטמים כאלה. אני לא בטוחה שזה קורה לכולם אבל אם כן אז אני עושה את זה בכפייתיות מזה כבר שנים.
..אז זה בערך מה שעובר עליי. ואני פוחדת שיום אחד הכל יתפרץ וישאיר אותי עם המחלה הזאת.
אני הולכת לפסיכולוג אבל יש דברים שאני לא מצליחה לספר לה או לשאול אותה. חוץ מזה אני לא הולכת לעתים תכונות בגלל הכסף אז אני פשוט שואלת כאן.
אשמח לעצות ולחוות דעת שלכם.
תודה שקראתם.