יציאה מהארון, איך אני אמור לוותר על חיי משפחה עם אהובה וזאטוטים?

בן 18
לפני 3 שנים בערך גילית שאני נמשך לבנים. לא הומו - לא סובל את ההגדרה הזאת. זה מוריד. אני סתם בנאדם וזהו.
כנהוג וכמו בכל המאמרים - התחלתי לקרוא, להבין מה זה, אם זה ניתן לשינוי, למה זה קורה, ומה אני אמור עכשיו לעשות. בגלל שהייתי בסביבה דתית, ההדחקה והפחד - מן הסתם - היו עמוקים יותר. אחרי כל כך הרבה מאמרים, דעות לכאן ולכאן- רובם פסימיות, אחרי טיפול פסיכולוגי מתמשך שבסופו אני עדיין בנקודת המוצא, אחרי הרבה שיחות עם חברים קרובים, הגעתי להבנה שאין מה לשנות. אני ככה וזהו. עכשיו צריך לקבל את זה.

רק איך לעזאזל?
איך אני אמור לוותר על חיי משפחה עם אהובה וזאטוטים? איך אני אמור לוותר על החיים היפים האלה? האושר לראות אותם גדלים, עוזבים את הבית וממשיכים את גלגל החיים! ואז נכדים, וסבא וסבתא מאושרים לנצח? מה זה חלום כל כך מנותק? אני מוצא את עצמי מסתכל על סתם זוגות שעוברים ברחוב וכל כך מקנא!! מקנא שהם יכולים ואני לא. אחח כמה הייתי נותן...
ואל תגידו לי אתה יכול. "תמיד אפשר לאמץ ילד" תודה, אבל לא. לא רוצה להילחם על הזכות שלי למשפחה - אם בכלל.. זה כל כך נדיר למצוא זוגיות כזו. עזבו באושר, עצם הבחירה להיכנס לחיים האלה מצמצמת את הסיכויים לכמעט אפס. נדיר למצוא מישהו רציני שזה החלום שלו. אני לא מכיר כל כך, אבל כל המנטליות המוחצנת בעיר הגדולה מוכיחה את זה. אנשים מעדיפים לצאת, לבלות, כל יום מישהו אחר, ואתם יודעים מה - גם אלה שכן רוצים - איפה הם? איפה לחפש? הרי אי אפשר סתם להתחיל באמצע הרחוב.. אגב, נניח שאני מסתובב ברחובות נתניה.. הבנתם מה הסיכויים, ולמה עוד פעם אני מצטמצם. אינטרנט? לא ריאלי. בית זונות אחד גדול.

אבל כל זה דברים טכניים. נחזור קצת אחורה. רוב העולם - אולי לא בכוונה רעה - נרתעים, הרי תמיד שהנושא עולה לשיחה אחד יגיד " לא שיש לי בעיה, כן?" משפט אבסורדי. מדגישים את זה ככה, אבל זה נשמע בדיוק ההיפך. כי מי היה רוצה להיות כזה מלכתחילה? אם הייתה לזה תרופה מי לא היה לוקח אותה? כל עניין הגאווה - למה הוא מודגש פה? האמירה היא בעצם "ככה אנחנו, לא בחרנו בזה, אנחנו לא נתנצל על זה, אל תעצבנו אותנו" אבל זה לא ברירת מחדל וכולנו התפללנו שזה סתם חלום רע, ויעבור. (אלא אם כן יש עוד מג'נונים כמו וויל מוויל אנד גרייס)

מה אני אעשה? יש לי תסריט חיים שלם ביד אחת, וביד השניה דף ריק. רק שבתסריט הזה אני לא מופיע וכנראה שלעולם לא, ואני צריך להתחיל לכתוב בדף. רק שאני לא מאמין שאוכל אי פעם לפצות על התסריט עם אחד חדש. שאוכל לזרוק אותו לפח כי מה שכתבתי בעצמי מושלם. אולי אני מקובע פרמיטיבי וחי בסרט גדול אבל מה לעזאזל יפצה?
אנשים יענו לי- תשמע, יש אנשים שנולדו יפים, ויש לא. יש עשירים, יש חכמים, יש מצליחים, יש טובים, ויש כאלה שלא. כי הם ככה, ככה הם נולדו וזה הגורל שלהם. כנ"ל לגביך, אתה ככה, ואתה מסתכל בעמוד הלא נכון. זה לא המתכון שלך. זה נראה לך יותר טעים אבל זה לא.
אז בואו אני יגיד לכם למה זה שטויות. כל הדוגמאות לעיל ועוד כמותן, אלו דברים שלרוב ניתנים לשינוי. ונגיד שלא, בדרך כלל יהיה משהו שיפצה. נגיד מטומטם אבל יפה, מכוער אבל עשיר. ונגיד שגם זה לא - בסופו של דבר לא זה מה שימנע מאותו אדם להגיע לאושר. כי לכל אחד יש חבילה ויש מי שיפתח אותה ויראה אור במקום כל החרא שאנשים "עיוורים" ראו..

זה מצחיק כי ממש הרגע הבנתי שעניתי לעצמי.. בערך.. כן, כל כך נכון המשפט "לאנשים תמיד יהיה מה להגיד" לא בערך - זה היה ממש מדוייק.

אני רק צריך עכשיו חוברת הפעלה. בכל זאת - חבילה חדשה..

(הכוונה לטיפים מעשיים אם לא הייתי ברור, ובכלל הייתי חייב לפרוק פה ויש הרבה בין השורות ואני לא כל כך יודע לכתוב אז סליחה אם זה נשמע לכם שטויות. אצלי בראש זה קצת יותר מסודר;))