אני שונאת את היום הולדת שלי, לחוצה מהיום הזה

היי, אני חודש הבא בת 23
אני יודעת שאולי אני אשמע לכם סתם כמו מישהי שמתלוננת אבל הנושא הזה ממש מציק לי
אני שונאת את היום הולדת שלי
אני שונאת להתקרב כל פעם יותר לגיל 25. הגיל המפחיד הזה שכולם כבר סיימו תואר, כולם כבר מאורסים או בזוגיות מאוד ארוכה.
וממש מפריע לי העובדה שנולדתי בחודש מרץ וכבר כשמגיע חודש ספטמבר אני מתחילה לחשוב על זה שהיום הולדת שלי מתקרבת וזהו אני מתקרבת יותר ויותר לגיל 25 ואז גיל 30 ואז אני מרגישה שזהו אין לי נעורים יותר והילדות שלי נגמרה לחלוטין.

אני מסתכלת על תמונות שלי מהסדיר שלי לפני שלוש שנים והייתי כל כך יפה ועם עור צעיר והייתי נראת בת 17.
היום אומרים עלי שאני נראת בת 26, אף אחד לא חושב שאני נראת בת 22.
וזה מציק לי כי עברתי גלודאון ואם הייתי לפחות נראת טוב אז אולי הייתי בסדר עם זה שאני מתבגרת, אבל זה גם העובדה שאני נראת גדולה יותר מהגיל שלי.

עברו שנתיים מהשחרור שלי ואני באמת לא עשיתי שום דבר משמעותי מאז.
עשיתי מילואים, עבדתי בעבודות זמניות.. וניסיתי לצאת לדייטים אבל לא יצא מזה כלום.

אני ממש מפחדת שאני מבזבזת את הזמן היקר שלי כשאני צעירה, לא הצלחתי לחסוך הרבה כי אני מאוד בזבזנית.

בעיקרון אני סתם כותבת עכשיו את כל הדברים השליליים שבי, אני פשוט מרגישה רע ממש לגבי זה.
אני מפחדת שאמשיך לבזבז את הזמן, אבל מצד שני אני לא יודעת איך אני יכולה לא לבזבז את הזמן. אני לא יודעת מה לעשות כדי להפיק את ההכי טוב מהזמן.
אני מתחילה תואר שנה הבאה.
אני אסיים אותו בגיל 26, זה גיל שאני רוצה להתחתן כבר. זה גיל שאני ארצה ילדים.
אין לי הרבה זמן עד הגיל הזה, יש לי 3 שנים לסיום ״נעורים״ שלי.
אני לפני רגע הייתי ילדה ושניה לאחר מכן זהו הכל נעלם.

יש לצין שאני מרגישה ככה כל יום הולדת, אני נכנסת לחרדות על החיים שלי ברמות מטורפות. מתגעגעת לגיל 18. שהייתי ממש ילדה וצעירה וכל החיים לפני
ועכשיו ככל שאני מתקרבת לגיל 25 יש לי יותר חרדות.
הרגשתי ככה גם בגיל 21, וגם שנה שעברה.
אני מרגישה ככה גם בגלל שרוב החברות שלי נולדו בחודש אוקטובר , דצמבר ויוצא שאני גדולה מהן בשנה למרות שאנחנו אותו השנתון וזה ממש מבאס אותי.

בא לי לחיות בלי לחשוב על זה, ולהרגיש שטוב עם עצמי, אבל אני לא יודעת מה לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמי.
אולי אם הייתי בזוגיות הייתי מרגישה טוב יותר, אבל כל כך קשה להכיר מישהו.
אני חשה חוסר ביטחון בגלל הגלוא דאון שעברתי, ובגלל שאני מתבגרת מהר והזמן טס, ואני מפחדת להגיע לגיל 26, בלי הרבה חסכונות ובלי בן זוג כשכולם מסביבי נשואים עם עבודה טובה ורק אני בלי כלום.

אין לי ממש שאלה סתם רציתי לפרוק פה ולדעת אם מישהו מרגיש כמוני