עשיתי טעות שחיכיתי למין עד לנישואין?

אני לא רוצה לחפור הרבה. אני גבר יפה תואר, הייתי דוגמן כשהייתי צעיר. כל החיים שלי חיכיתי למין לנישואין. עם כל האופציות שהיו לי, לא עשיתי כלום חוץ מנשיקה בפה בתור מתבגר וגם זה היה בלחץ חברתי.
אני מצד אחד אדם מאמין, כל החיים האמנתי ועד היום שמין זה רוחני רגשי ופיזי, ולא רק אקט פיזי. מצד שני, אני מתחיל לחשוב שאולי זו טעות?
הרבה דתיים לאחרונה אומרים לי ש"שמע, לפי ההלכה אסור אבל ככה וככה"ו אני לא דתי אגב. יש הרבה אנשים שאני מכיר שמדברים עם אלוהים והם לא דתיים. אלוהים לא דת.
אני מדבר איתו כל יום, בוכה מתפלל מה שצריך, משתדל לשמור מה שיכול. אני כן רוצה להגיד שאני מאוד מבולבל.

ביקשתי אשה כל החיים שלי, חיפשתי בכל מקום אפשרי. נשים שרצו אותי לא חסרות עד היום הזה. אבל אני בלב מאוד נאמן, אני מוסרי ועמוק מאוד, ורגשי מאוד. אני מתחיל לחשוב שאולי לאלוהים לא אכפת ממין לפני נישואין כל כך אם אני רק שומע את אותו מסר מאנשים ש"כן אסור אבל יאלה מה אתה חושב שהוא יעשה לך א,ב,ג אם תלך לשכב? כולם שוכבים וכו" ואני יודע שחלק מכם עלולים לחשוב "נו, אם יש לך מוסר גבוה כמו שאתה אומר, מדוע תתן ללחץ חברתי לפעול עליך?"

מהסיבה שאני חושב שאולי הם צודקים ושזה אני שסתם מחמיר עם עצמי? כל החיים רציתי לשכב עם מישהי שאוהב והכל, ופשוט לא יצא לי זוגיות באמת שזה יקרה בה. אין לי מושג איך לשים קונדום, והפעם הראשונה שהחזקתי יד של בחורה כי ככ נמנעתי מהדברים האלה.. זה לפני חודשיים, לא דייט, סיפור לא קשור.

אני מאוד מבולבל. בשבילי, תראו, אני עדיין גבר אני יכול בכיף כביכול לעשות את זה. זה יותר שאני מרגיש שאני צריך אמון עם מישהי בכדי לעשות את זה, הרגשת בטיחות, ואני גבר מאוד רגשי מה שחלק אומרים לי גבר נשי.. יש גבר שמחובר לרגש שהוא גבר נשי ויש גבר שלא.

אז אני בעצמי לא מבין מה עובר עלי.. מה קורה עם המצפון שלי, לאן אני הולך מכאן? זו מרגישה לי נקודה משמעותית בחיים בשלב הזה, כמו צומת דרכים שאני צריך לבחור לאן ללכת וההשלכות יהיו גדולות לדעתי.. מה דעתכם על המצב הזה? אשמח לכל עצה שתעזור לי. אני מאוד מבולבל.. בזבזתי 30 שנה שיכולתי להינות בהן, עד משהו שבכלל לא שייך ושלא אשפט עליו? אני שואל פה בכוונה אגב, כי אני רוצה דעות של אנשים לא רק דתיים או מאמינים.