אני מרגיש כל כך בודד בעולם, איך להתמודד?

קודם כל אתחיל מזה שאני מרגיש יתום למרות ששני ההורים שלי חיים, אבל כל חיי הרגשתי יתום כי הם לא באמת היו הורים מעבר למי שמביאים אוכל לבית ומתעללים בי כל ימי חיי כי.. למה לא?
ומעבר לציניות, זה היה החיים שלי עד גיל 18 וגם משם היה מבאס, נזרקתי מהבית בלה בלה.
בקיצור, אני אומר, מגיל מאוד צעיר הרגשתי לבד ובודד בעולם בלי אף אחד. כל החיים היו מסביבי אנשים שאכפת להם כי אלוהים שלח אותם, זרים, בבית ספר או המחנכת בתיכון שנלחמה עלי כאילו אני כל העולם שלה ואני לעולם לא אשכח את זה שבזכותה בכלל יש לי בגרות מלאה אבל בחזרה לנושא..

אני מרגיש כל כך ריק מבפנים שאני פשוט בודד. אין שיח עמוק בשום מקום, אנשים סתם צוחקים על שטויות ודברי ריק. מרגיש לי שאף אחד לא מעוניין בשיחות נפש, ותקשיבו יש שם אנשים איפה שאני עובד ולומד שהם באמת מדהימים, אבל וזה אבל ענק אני מרגיש שאף אחד לא מעוניין לפתח איתי שיח עמוק על החיים.

אני גבר נאה מאוד, שרירי, עמוק נפשית ורגיש. עבדתי על האופי שלי מעל לעשור, האמת מגיל 12 שאני עובד על האופי שלי יום יום, סיפור ארוך. באמת שאני משתדל לעשות את ההכי טוב, משתדל לכבד והכל, חברמן חבל על הזמן ובלי להשוויץ יש לי קסם מאוד חזק על אנשים אני יכול להקסים אנשים מהר מאוד וזה עובד על רוב מי שהכרתי בחיים וזה גם למה עבדתי בשירות לקוחות או סוג של מטפל, סיפור להסביר את זה, ותמיד הלך לי טוב שם.

הבעיה שלי היא שאיך למרות כל זה אני אף פעם בכלל לא יצאתי עם בחורה. אתם יודעים שאני בתול? שלא אפתח את זה שבכלל הייתי דוגמן בגיל 18 שזה עוד אחלה של סיפור, הרס לי את החיים אני אפילו לא רוצה לדבר על זה מעבר לזה. אבל זה הוביל אותי למצב שהרגשתי כמו בשר ולא אדם, ועד היום נשים מתחילות איתי ואני רואה את זה כל היום מבטים לכיוון שלי ואתם יודעים מה כואב לי?

שרק פעם אחת הייתה מישהי שראתה אותי בשביל מי שאני והיא הייתה ידידה באונליין שהייתה איתי באש ובמים כשרציתי לפרוש מהתיכון, אבל באמת מעבר אליה.. היא נשואה וכו עזבו עוד סיפור, לא יצא לי בחיים שאשה רצתה אותי בשביל מי שאני. זה תמיד בגלל המראה. אני מרגיש כאילו כל מקום שאני הולך אני מקבל מבטים על המראה וזה בסדר, אני מבין את זה. אתם לא תקנו עגבניה שנראית לא טוב, אתם תקחו אחת אדומה, יפה, עגולה. אתם לא תקנו רכב בן 500 שנה או מכנס שנראה כמו הצרות שלי, אתם תקנו משהו יפה, כרעיון כללי.. אני יודע שיש פה כאלה שלובשים את הגינסים שלהם עשר שנים. נעים מאוד אני הייתי כזה, נטו כלכלי מחוסר ברירה.

אני מרגיש שלא מצליח למצוא בחורה להתחתן איתה שזה בכלל סרט, אני בתול מבחירה כי החלטתי לעבוד את אלוהים ולא את הגוף שלי.. אסור מין לפני חתונה, ואני לא כופה עליכם כלום אני משתף אתכם מראיית החיים שלי זה הכל.
וחברים עמוקים לחיים מן הסתם שאין לי.

אז יוצא שאני הרבה מרגיש לבד בעולם, בודד לחלוטין. אני הרבה פעמים מרגיש "איפה אמא? איפה אבא?" לברוח אליהם ואין לי. כנראה שיש לי אחלה של מנת בעיות אבא ואמא כצפוי. אני גם מרגיש הרבה פעמים תקוע בתוך הגוף שלי, אני לא נוטה הרבה לפאניקות אבל באמת השבוע האחרון היה זוועה בשבילי אני באמת נכנס לפאניקות ואתם יודעים מה לא הייתי באתר הזה איזה 3 שנים.. והנה חזרתי כי אני כבר לא יודע איפה ועם מי לשתף את כל זה.
עזבו את כל הנאחס שראיתי פיזית בעיר שאני חי בה, אחלה מדינה עם כל המלחמות פה והמראות שראיתי בעיניים שלי פה בעיר אני עוד מזה משתקם.

לא יודע מה קורה איתי, לא מבין את זה. "אתה אדם מאמין תקבל את זה באמונה ואהבה ותסמוך עליו" כמה שמעתי את זה. בסדר, מה אני לא בנאדם? לא קשה לי להיות לבד כל הזמן? חיבוק מבחורה אני חושב שקיבלתי.. הממ, מה, 12 שנים אחורה לא יודע כבר.

הלוואי ולא הייתי מרגיש לבד בעולם, לא מרגיש בודד, ואשכרה מכיר מישהי שתאהב את מי שאני בשביל מי שאני. טוב שיש משיכה וכל זה, ברור. אבל לא מרגיש לי שאף אחד מתעניין בי בשביל מי שאני, אלא בגלל ההומור שלי ובמיוחד המראה שלי.

לא יודע, יצא יותר פריקה מאשר בקשה לעצות, אני לא חושב שיש מה לשנות פה "לך לפה תכיר שם" כן כן כבר שמעתי הכל. אני פשוט מתוסכל מזה, זה צורך ככ בסיסי, ועוד יותר גרוע שאומרים לי בלימודים "אתה יש לך בעיה, אתה בן 40 50 כזה באופי. תשתחרר אתה צעיר תתנהג כמו צעיר" קודם כל בנפש אני לא צעיר. דבר שני עברתי מלא בחיים, אין לכם מושג. טוב האמת יש פה מישהו במדינה הזו שלא עבר את כל העולם ואחותו של צרות ומשברים..? אני לא מכיר. אבל זה גם כן מתסכל אותי, במקום להעריך את הבגרות שלי אני "מקבל" בראש על זה. כאילו שאני שולט על זה.. זה מי שאני מה הם רוצים ממני.

טוב יש לי עוד לכתוב אבל יאלה מספיק טחנתי לכם את הראש ואני מקווה שלא תתקפו אותי או לא יודע מה. די נואש בשלב הזה, זאת האמת.