היי אני בן 19
מאז בערך גיל 8 ומאובחן על הרצף האוטיסטי אני הייתי ילד מופנם יחסית וכל מה שאהבתי לעשות זה להיות מול המחשב ושם דבר חוץ מזה , לא ספורט , ללכת למקומות , להשיג תחביב חדש או לבלות עם החברים שהיו לי באותו הזמן , ולא הבנתי שזאת בעיה עד שלקחתי מבט יותר טוב על עצמי בתיכון לעומת כל הילדים בגילי ואני מרגיש פצפון יותר בכל בחינה , הרבה חכמים יותר ממני , הרבה נראים יותר טוב ממני , הרבה ממש מצחיקים וסך הכל לכולם היה ביטחון עצמי עצום בזמן שלי אין שום דבר שאני יכול להתגאות בו.
בתיכון גם בגלל שהייתי קצת "שונה" ופחות חכם אז הסתלבטו עליי מימין ושמאל כל פעם שניסיתי ליזום קשר חברתי והבנתי את זה רק בי"א ומאז חשבתי שכל פעם שמישהו רוצה לדבר איתי זה רק כדי לצחוק עליי או מרחמים , במקום לשפר את עצמי התחלתי גם לתת תרוצים כמו "אין לי זמן לדברים כמו אימונים" או "כולם חארות אי אפשר ליצור פה חברים" בזמן שרוב הבעיה הייתה בי ובעובדה שאני עצלן.
אני מרגיש כאילו פספסתי את מה שהיה אמור להיות הרגעים הכי טובים בחיים שלי וכרגע אני בצהל בדיוק באותו מצב שהייתי בתיכון.
הייתי יכול למצוא תחביב חדש , להכיר מישהי , ליזום יותר קשרים , לצאת למסיבות טיולים עם חברים או משפחה , לצבור ידעה להתאמן ועוד מלא , אבל כל זה לא עשיתי בגלל שהייתי עצלן ואני מרגיש שזה מאוחר מדי בשביל להשתנות , ואני עזרה או עצות שיעזרו לי לתפוס את עצמי בידים , כי אני מרגיש תקוע ובודד ונמאס לי שאני ככה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025