איך לצאת מהלופ של אחרי צבא ולהצליח למצוא עבודה ושגרה שמספקות אותי?

טוב תקשיבו, אני עומדת לחפור רגע.
אבל תהיו איתי זה חשוב.
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה כי אני לא מהכותבות אבל אני כבר בלופ בתוך עצמי.

השתחררתי לפני פחות משנה
אני בחורה חדה מאוד ויצירתית, רוב ניסיון שלי עד כה הוא בהדרכה, הטמעת מערכות, וחינוך בלתי פורמאלי. יש לי ראש לתחומים הריאלים אבל לצערי הרב מאוד לא מעניין אותי.

מה שהכי עושה לי טוב זה כל החלק האומנותי. שרה ומנגנת שנים, אוהבת לצייר וכל מה שקשור באנשים, נפש ואומנות אבל אין לי מספיק תעודות או ניסיון פרקטי כדי להרוויח ממנו כסף.
פלוס אני בפריפרייה אז הכל נהייה מורכב.

איך שהשתחררתי עבדתי קרוב ל4 חודשים בחברת הייטק נחשבת כמדריכה כהמשך אורגני של הניסיון מהצבא. ביקשו שאמשיך אבל למרות שהכסף היה טוב הרגשתי שאין לי מטרה, ושאני עושה את זה כדי לברוח מהשאלה האמיתית של מה לעזאזל אני מוכנה לעשות כדי לשלם את המחיר של לקום כל בוקר לעבודה.

החלטתי שזאת עבודה שיכולה להתאים לזמנים מוגדרים של חיסכון, כמו טיול או לימודים, מה שאין לי כרגע. יודעת שאלמד, לא מצליחה עוד להחליט מה.

הייתי חודש מובטלת, ראיתי שכל העבודות בסביבה שלי הם דרושים עבודות במפעלים וחנויות בגדים וזה דיכא אותי, שהדבר הכי קרוב שאני יכולה לעשות זה במרחק שעה נסיעה בלי פקקים וגם זה עבודה שמשחירה אותי.

יוצא שבמקומות כאלה אני מעל שעה בדרכים ונשארת עם שלוש שעות על השעון לעצמי, לעשות ספורט ולהכין אוכל למחר ואני חייה במרוץ אחרי השעון אפילו לא על משהו שמספק אותי, או שאני מרגישה מספיק מוכנה לשלם את המחיר עבורו.

פלוס תוספת קטנה יש לי קושי עם שינויים גדולים. הצלחתי את השחרור מהצבא לעשות בנעימים כי ממש התכוננתי לזה, אבל כל דבר כזה שלא מעבר או שינוי שכולל את התקופה הזו גובה ממני כוחות נפשיים בעוצמות קצת יותר גדולות מהשאר.

כבר הייתי על סף שינויי גדול, לעבור דירה לעבוד בעבודה חינוכית שדווקא השינוי והסביבה היו נשמעים לי מעניינים ומלאי שליחות למרות שכבר הותשתי מענייני החינוך ורציתי קצת הפסקה ואז התחילה המלחמה.

להתלונן עלייה אני לא אתלונן כי ברוך השם אני בחיים ורוב האהובים שלי גם. אבל בתור אחת שהשתחררה לפני פחות משנה עשיתי כל דבר אפשרי שביכולתי כדי לחזור למילואים ואני ממש תכף מסיימת 70 יום מתישים.

זאת אני,
אני קצת מתוסכלת.

יש לי יכולות באמת מעולות, ואני אתרום לכל מקום שאגיע אליו אבל הבעיייה היא שאיפה שאני לא מחפשת, שום דבר לא מדליק לי את הנורה הזאת בלב של יאללה, אני מוכנה לשלם את המחיר.
זה יכול להיות עבודה מספקת שאני מוכנה לעבור עבורה דירה, עבודה עם תנאים מעולים אבל שיהיה לי יעד לחסוך אליו ולסבול אל זה, פשוט אין.

איפה מתחילים למצוא כיוון?
אנשים שהולכים עם הלב ומוכנים לעבור בדרכים לא קונבנציונאליות דברו אליי. גם כאלה שלא.
מה השיטה?
מה לנסות שעוד לא ניסיתי?
פתוחה להצעות