אין לי חברות ומרגישה כל כך לבד, מרגיש לי כאילו משהו לא בסדר איתי, איך לצאת מזה?

היי,
אז לפני שאני אתחיל רק רוצה לציין שיש לי עוד 3 אחיות, שהן החיים שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן,
הבעיה היא שאין לי חברות, מעבר לאחיות שלי, אני כבר לא גרה בבית, גרה עם בן הזוג ופחות מתראה איתן וגם כמה אפשר להיות כל היום עם האחיות שלי?
כל חברה שהכרתי אי פעם מהתיכון עד הצבא ומה שביניהם,
הקשר פשוט פסק מאיזה שהיא סיבה, אבל לרב הן פשוט הפסיקו לענות לי...
יותר נכון ענו אבל פחות בקטע של להיפגש ופחות מדברות וזורמות לעשות משהו, מהקשרים האלה שאם אני לא מדברת אז לא תהיה שיחה.
וזה ממש חורה לי ולא כ"כ מוצאת את עצמי בימים אלו,
מה גם שחברה שהיא הייתה מה שנקרא הBFF שלי,
באמת החברה היחידה שבקשר איתי מהצבא ועד היום,
פשוט החליטה שלא מתאים לה יותר ושהיא מרגישה שהיא צריכה להתרחק ולעשות חשבון נפש עם עצמה, וזה דברים שהיא צריכה לפתור עם עצמה, ואין קשר אליי.
בולשיט אבל בסדר... והיינו ממש כמו אחיות כל יום כל היום מדברות.
לא כ"כ הבנתי למה רק איחלתי בהצלחה ומקווה שתצליח לפתור עם עצמה את מה שלא בסדר, ובאמת שבקשרים חברתיים אני הכי הפיסיכולוגית שיש לה את המילה הנכונה להגיד, תמיד שם באש ומים כשצריכים אותי, אולי זה בגלל שאנשים לא מעריכים טוב לב? לא יודעת כבר מה לחשוב. אולי עדיף להיות כבר לבד כי אין על מי לסמוך באמת
לפעמים מרגישה שבאלי כבר למות מהלבד כי גם ככה כולם מתים בסוף, אז למה להחזיק מעמד? בשביל מי?
בשביל עצמי? גם ככה לא טוב לי עם עצמי ואנשים רק מאכזבים אותך בלי סוף;
עד שאת מרגישה טוב עם עצמך אנשים סוג של מאשרים לך שאת דפוקה כמו שחשבת, לא שאני צריכה אישורים מאנשים למצב הרוח שלי, אבל כמה שאני אנסה להדחיק זה משפיע עליי שאני לבד כל היום.
כשמישהו או מישהי נפרד או נפרדת ממך וזה במרכאות כי גם קשר זוגי או חברי זה קשר לכל דבר, אז מרגיש כאילו משהו לא בסדר איתי, אתה ישר נכנס למחשבות מה עשיתי לא בסדר? והולך אחורה, מנסה לראות אולי אמרתי משהו לא במקום ואז נזכר שהיית פקינג מושלם יש אנשים שפשוט לא מעריכים.
תודה שהגעתם עד לכאן אם מישהו חווה או מרגיש כמוני אשמח לפיתרון או מחשבה שקצת מרימה כי אני באמת צריכה לצאת מהמראה השחורה שנכנסתי אליה.
תודה לעונים...