שלום לכולם
אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים, אולי זה מעט דרמטי אבל זה מי ומה שאני אז אני מקווה שלא תשפטו, למרות שגם לא אתפלא אם כן תשפטו...
אני ובן זוגי כבר כמעט 6 שנים יחד מתוכן 4 שנות נישואים, בן זוגי נוסע למילואים כל חצי שנה כך שיוצא לו פעמיים בשנה. ובנוסף לזה פעם בשנה הוא נוסע לפסטיבל מוזיקה בארץ עם חבר שלו ל3 ימים כי אני לא מסתדרת במחייה בתנאי שטח.
בכל אופן כל פעם שהו נוסע ליבי נקרע לחתיכות, אני נכנסת לפחדים ולדיכאון כי קשה לי הבדידות וגם כי אני מפחדת מהחושך. אם אני ישנה עם מנורה הבדידות מקשה. אני פשוט חווה חרדות.
המשפחה שלי קשה ולכן אני נמנעת ממפגשים איתם באותם תקופות וחוץ מהעבודה אני מסתגרת בבית ונכנסת לדיכאון. אין לי הרבה חברים כך שאני לא נמצאת בתקשורת עם אף אחד ומחכה רק להודעה או שיחה ממנו ולרוב גולשת בפייסבוק ואוכלת כל דבר שיכול להיות משמין או לא מושקע ברמת העצלנות. פשוט אין שמחת חיים.
אני מנסה לפרגן לו אבל פשוט רק בוכה וזה גורם לחיכוכים בינינו לכן החלטתי לשמור בלב שרע לי ולא לספר לו אחרת זה יהיה עוד יותר גרועולהעמיד פנים שטוב לי ולבכות כשהוא לא רואה. באופן כללי הזוגיות שלנו טובה ואפילו מעולה עד למצבים האלו
כיף לי שאנחנו יחד ורע לי לבד
מה הייתם עושים במקומי? אולי אלמד איך להשתפר
תודה לעונים ומבקשת בלי דיבור גס או עבריינות מקלדת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות