אני אנסה לפרט כאן את הרקע כמה שיותר.
לאמא שלי היה חבר במשך שנים, אף פעם לא אהבתי אותו. כמעט ולא היה יום שבו הוא הזכיר לי כמה שאני לא אצליח בחיים ושלא יצא ממני כלום. יצאתי מהבית לכמה שנים וחזרתי אחרי שהם נפרדו.
לאחר מכן הוא התחיל לחזור לה לחיים וביום שהיא החליטה שהם יפרדו סופית הוא נישק אותי על השפתיים, הוא תפס לי את הפנים ונישק, ככה סתם. הייתי בהלם.
לאחר מכן מסתבר שהום לא נפרדו (כמה מפתיע). והיא התחילה להביא אותו לבית כמעט כל יום - וכאן התחיל הסיוט שלי.
מצד אחד אמא שלי מאוד מבינה מכילה ואוהבת, אך מצד שני כל ההתנהגות שלה היא שלא אכפת לה ממני - בין אם להמשיך להביא אותו כשאני נמצאת (אני כמעט ולא בבית), שתיקו ארוכות, מריבה בכוונה עם חבר שלי ואיסור להביא אותו לבית על מנת שאני אשלים עם חבר שלה ו'הכל יסתדר'.
אני יודעת שאני צריכה לצאת מהבית, אבל מה לעשות בינתיים כשאני עדיין גרה כאן? צימצמתי את הקשר איתה כמעט לאפס, אני כמעט בתענית שתיקה איתה כי אני לא מצליחה להכיל את השקרים והמניפולציות שלה. היא טוענת שוב ושוב שזה דבר הגיוני ונורמאלי ו'כולה נשיקה'. ואני רק ביקשתי שלא יגיע כשאני נמצאת (חצי שבוע) ובכל זאת באופן מזלזל ובוטה היא מביאה אותו.
אני בדיכאון, כמעט לא אוכלת, כמעט לא שותה, בוכה המון.
וזה לא בגללו, זה בגללה. ההרגשה שכל הגברים שהיו בחיים שלה היו יותר משמעותיים ממני - הילדה שלה - שוברת אותי. אני מרגישה לבד, אני מרגישה בלי בסיס ובלי תמיכה (תמיכה נפשית וכלכלית לא הייתה לי ממנה מגיל 16).
אני אשמח לעצות. ושוב - אני מחפשת מקום משלי למרות שאני כרגע מובטלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025