נטוריסט כבר הרבה מאוד שנים, מתי זה השלב הנכון לספר את זה כשאני יוצא עם מישהי?

אני נטוריסט כבר הרבה מאוד שנים.
זה כנראה משהו שהרבה אנשים לא מסוגלים להבין (במיוחד במדינה שמרנית כמו שלנו), אבל בעיניי עירום זה הדבר הכי טבעי בעולם. מאז שאני ילד, אף פעם לא ראיתי בזה משהו חריג. זה אף פעם לא הרגיש לי מיני לראות אנשים עירומים או להיות עירום בעצמי. באיזשהו מקום זה תמיד הרגיש לי כאילו ככה זה צריך להיות (וזה נכון בתכלס, אחרת הטבע היה יוצר אותנו עם בגדים, אבל הוא לא).

כשגרתי עוד עם ההורים הייתי מנצל כל הזדמנות שאני לבד בשביל להוריד ממני את הבגדים. תמיד שנאתי את התחושה והרגשתי צורך להיות משוחרר. היום אני תמיד עירום בבית. מהרגע שאני נכנס הבגדים יורדים ואין להם שום סיבה לחזור... אלא אם אנשים מגיעים או עד שאני יוצא שוב מהבית.

וכן, מן הסתם שהדבר הזה לא בא בטוב להרבה אנשים. ובכנות? לא ממש אכפת לי. אני בגישה שכל אחד יעשה מה שעושה לו טוב כל עוד הוא לא פוגע באף אחד. וזה משהו שלי עם עצמי ואין לי שום סיבה לפגוע במישהו/מישהי ולגרום להם להרגיש באי נוחות. ואני באמת לא מצליח להבין את הביקורת. למי אני מפריע בדיוק?

מה שמוביל אותי לעיקר...
כן. זה יוצר הרבה קונפליקטים, בכל הנוגע למערכות יחסים והיכרויות באופן כללי. כן הייתי שמח להכיר נטוריסטית וזה היה פותר הרבה בעיות... אבל זה שהיא תהיה נטוריסטית זה פשוט לא מספיק. צריך להיות מן הסתם הרבה מעבר בשביל שזוגיות תצליח.

מבחינתי זה לא ביג דיל אם הבת זוג שלי לא תהיה נטוריסטית. היא ממש לא חייבת. אין לי שום רצון לכפות על מישהי לשנות את האורח חיים שלה בשביל להיות איתי. תהיי מי שאת וזה בסדר, מדהים אפילו! כל מה שאני מבקש זה קבלה והכלה. וזה משהו שלצערי מאוד קשה למצוא... זה תמיד חד צדדי. תמיד אני זה שחייב לקבל, להכיל ולהתפשר בשבילה ולא ההפך. בכנות לא מבין למה זה כזה ביג דיל? זה לא נעשה ממניעים מיניים. זה בסך הכל עירום... משהו שגם ככה בזוגיות קורה כל הזמן, אז מה זה כבר משנה? למה כל כך קשה לקבל את זה? ולא, אני לא מוכן להתפשר, כי זה מי שאני. ככה אני אוהב להיות, זה עושה לי טוב וזה מרגיע אותי מאוד.

מה שמוביל אותי לשאלה שלי...
באיזה שלב לדעתכם הכי נכון לדבר על זה?

כי ניסיתי הרבה שיטות.
לא לדבר על זה בכלל ופשוט לתת לזה לקרות באופן טבעי, היה משהו שחשבתי שיעבוד הכי טוב אבל מסתבר שטעיתי (ממש להפך). לחכות כמה דייטים ואז להגיד מצד אחד זה טוב, כי זה מאפשר לה להכיר אותי ולראות שאני לא איזה קריפ, נותן זמן לחיבור אמיתי ואז אולי הקבלה וההכלה תגיע בקלות יותר... ובמקרים בודדים זה עובד, חלקית. אבל בהרבה מקרים זה גורם לבחורה להרגיש מרומה. שאיך העזתי לחכות עד עכשיו ולבזבז לה את הזמן במקום לספר מההתחלה... והיי, אם האופציה הראשונה לא עובדת, אז אין הרבה סיכוי לאופציה השנייה גם.

ו... יש את האופציה לספר מההתחלה.
שגם לזה.. יש יתרונות וחסרונות. כי מצד אחד אם מישהי רוצה להמשיך לדבר איתי אחרי זה, אז הכל הופך לקל יותר כי אני יודע שזה כבר לא מכשול ושאני לא מבזבז לה את הזמן. מצד שני, אני לגמרי יודע איך זה עשוי להצטייר לבחורה שלא מכירה אותי בכלל. "הוא בטח איזה סוטה, בטח הוא לא מחפש משהו רציני, הוא רק מחפש סקס"... ולרוב הן באמת לא ממשיכות איתי את השיחה אחרי זה. ואני לא יכול להאשים אותן, כי יש לזה תדמית מאוד רעה.

לא יודע אם יש בכלל נכון או לא נכון.
זה פשוט מאוד מבאס ומאוד מתסכל.