איך יוצאים ממעגל הייאוש של עבודות לא מתגמלות ומצליחים להתפתח כלכלית וגם מקצועית?

אני עייפה. אני לא יודעת איך אנשים כמוני מצליחים להתייצב כלכלית. מרגישה כל כך חריגה ושאין באפשרותי להתפרנס מהכישורים שלי וזה מתסכל אותי מאוד. כבר שנים שאני בחרדות מזה, מחשבות טורדניות וסטרס מתמשך.

מצד אחד, רוצה לנוח ממירוץ העכברים המטורף בו אנחנו חיים מצד שני החיים במדינה הזו לא ממש מאפשרים את זה אם אין לך גב כלכלי. אני מרגישה שקשה לי במיוחד, זה לא נאמר מתוך רחמים עצמיים אבל בואו נגיד שהחיים לא חילקו לי קלפים טובים במיוחד- לקויות למידה, הפרעת קשב, רגישות גבוהה וחרדות כלכליות וקיומיות בלתי פוסקות שספגתי בבית המשפחה ואני עושה מאמצים רבים להתעלות עליהן. לא תמיד זה מצליח לי.

עכשיו אני במינוס גדול מאוד לבנק, אחרי שנתיים של עליות וירידות והרבה חרדות והתמודדות בריאותית מורכבת. עד לפני חצי שנה עבדתי בחנות עיצוב והיו מרוצים ממני מאוד והאמינו בי למרות שהיו לי קשיי תפקוד רבים- איחורים חוזרים, איטיות בעבודה וקשיי ריכוז וויסות רגשי עקב הפרעות שינה שהתפתחו לי מהחרדות.

עבדתי שם שנה והמשמרות אפשרו לי את החופש לשלב את זה עם טיפולים רגשיים וגם קצת לפתח תחביבים, לקחתי גם תוספי תזונה לייצוב מצב הרוח שגם תרמו להעלאת האנרגיה ולאט לאט הרגשתי איך אני מתחזקת ומרגישה קצת יותר מעודדת ועם תקווה ובמקביל גם עשיתי קצת פרוייקטים עצמאיים בתחומי הפקה ושיווק שקרובים מאוד ללבי.

עזבתי את החנות אחרי שנה של התחזקות כשמצאתי הזדמנות לתפקיד שהיה אמנם זמני אבל עם שכר גבוה יותר ותחום שמשך אותי להיכנס אליו, ממנו לצערי פוטרתי אחרי חודש וחצי בלבד.

פיטורין שלא משנה כמה עבדתי על עצמי רגשית עד לאותו רגע החזירו לי את כל החוסר בטחון והחרדות בעוצמות גבוהות וגרמו לי לקפאון של איזה חודש-חודשיים שהייתי צריכה לעבד רגשית את הכל, במקביל גם הייתי צריכה לצאת מהדירה עקב יחסים לא טובים עם השותפה שלא סייעו לרמות הקורטיזול הגם ככה כנראה גבוה מאוד בדם שלי וממש התקשתי להתפנות להכל יחד. אני גם עם כלבה והיה לי קשה למצוא דירה עבור שתינו אז בלית ברירה מצאתי סאבלט זמני לחודש ושמתי אותה אצל אחותי.

חודשיים שאני חותמת אבטלה והולכת לריאיונות ומחר מתחילה משרה חדשה בלחץ רב כי גם שם השכר לא גבוה והמשרה חלקית ואני מבינה שבלית ברירה אני אצטרך למצוא עוד משרה לשלב איתה כדי להתקיים אבל אני חושבת שזה תפקיד שאני יכולה להצליח בו ומאמינה שזה גם יחזיר לי קצת את האמונה בעצמי כי התפקיד דורש רגישות גבוהה.

אני כבר לא יודעת למה להאמין. איך אני יכולה לקיים את עצמי במדינה שיוקר המחיה רק עולה ועולה בה? אני גם לא בטוחה שאני כבר מאמינה במשוואת הלימודים-עבודה טובה כי מעטים המקרים שיש קשר בין השניים וללמוד משהו חדש עכשיו זה סיכון כלכלי כבד מדי. כמובן רק אחרי שאצא מהמינוס.

האם יש דרך לא לחיות ממינוס למינוס כל החיים ובחרדה כלכלית מתמשכת גם אם אין לי מקצוע? האם גיל 36 זה גיל מאוחר מדי בשביל תחומים מסויימים ואיזה סיכונים מחושבים כדאי לי לקחת כדי להצליח לקדם את עצמי?

יש פה אנשים שהצליחו להמציא את עצמם מחדש ולהתמודד בהצלחה עם האתגרים הכלכליים? מה עזר לכם.ן בתהליך הזה?

איך יוצאים ממעגל הייאוש של עבודות לא מתגמלות ומצליחים להתפתח גם כלכלית וגם מקצועית? אני זקוקה להשראה.