קצת בעיות עם החברה, אנחנו מאוד שונים

היי לכולם,
דבר ראשון תודה על הזמן, על העצות ויש מצב שזה גם יהיה ארוך אז סליחה על החפירה.

אז ככה, אני וחברה שלי 4 חודשים ביחד שנינו בני 23 ולאחרונה שמתי לב לכמה דברים.
אני לא עושה השוואות או משהו כזה ואני לא מחפש תמורה על שום דבר ממנה כי אני עושה מהלב, מה שכן אני מרגיש שאני עושה יותר ממנה.

שלא תבינו לא נכון, אני אוהב אותה מאד והיא יקרה לי ממש. אני לא חושב שאהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותה. מהצד השני פשוט יש בנינו הרבה חילוקי דעות בהרבה נושאים... למשל אני יותר סתגלן ומסתדר ממנה והיא כזאת מתפנקת והכל (למרות שזה מוזר כי היא הייתה בצופים ובצבא הייתה בשבועות שטח וכאלה).
חוץ מזה היא באופי שלה בזבזנית יותר ואני הרבה יותר מחושב לגבי הוצאות (לא אוכל בחוץ, לא כזה יוצא) והיא חייבת לצאת כל שבוע לפחות בשישי אם לא יותר מזה. אז סבבה כשאני איתה אנחנו יושבים יוצאים פה יוצאים שם...

חברות שלה מדברות איתי על נושאים סתמיים כמו מה נשמע איתי או מחמיאות לי על הבגדים ושואלות מאיפה וכל מיני כאלה בעוד שאני מחפש קצת יותר עומק בשיחות כאלה.

היא נותנת לאנשים הרבה פעמים להחליט בשבילה ואני חייב להחליט הכל לבד ולקבל על עצמי ולעמוד מאחורי ההחלטות שלי. היא עושה את רוב הדברים בגלל ההורים שלה או החברים שלה. ההורים שלה קובעים לה שהיא צריכה ללכת ללמוד, ההורים שלה קובעים לה שהיא צריכה ללכת לעבוד, ההורים שלה מחליטים בשבילה שתעשה כך או תעשה אחרת. אצלי אין דבר כזה, ההורים שלי מסייעים וממליצים לי ובסופו של דבר ההחלטה שלי. אף אחד לא מסרס אותי.
היא לא נוסעת אלי כמעט בכלל, ההורים שלה לא נותנים לה את האוטו והיא לא עומדת על זה ולא "נלחמת" בשביל זה, בשבילי. נגיד היום יש לי איזשהו מפגש ליד הבית שלה אז אני רוצה לקפוץ אליה אחר כך והיא אמרה שהיא תחזיר אותי, אבל עוד לא ביקשה מההורים את הרכב ובספק אם תקבל אותו אז אמרתי לה מראש שלא משנה ושאני אחזור לבד בתחבורה ציבורית כמו שאגיע.

אחותי עשתה תאונה השבוע והאוטו הלך לגמרי (טוטאלוס) והיא לא שאלה אותה איך היא מרגישה, היא אמרה לי שהיא מתביישת ולא נעים לה לדבר עם אחותי (וזו לא הפעם הראשונה שהיא אצלי. ממש לא). אמרתי לאחותי שהיא דאגה והתביישה אז אחותי אמרה לי שזה נראה לה מוזר שרואים בן אדם אחרי תאונה ולא שואלים אותו מה איתו ואיך הוא מרגיש בייחוד כשרואים את האוטו ומה שנהיה ממנו. בנוסף גם היא דיברה עם גיסי על המלצות לספרים באנגלית כי היא רוצה לקרוא (גיסי אמריקאי).
מצד שני, אמא שלה נוסעת כמעט כל שבוע למשפחה שלה בצפון כי אמא שלה לא מרגישה טוב ותמיד אני שואל מה נשמע ואיך היה הסופ"ש שם. אחותה קיבלה תואר ופרח לחברה שלי מהראש אבל ממש רציתי ללכת ואמרתי לה שתמסור לה בשעה טובה ומזל טוב וכשבאתי לבקר אצלה אז בעצמי באתי ואמרתי לה בשעה טובה ומזל טוב.

כאילו, מה?!
ברור, אני לא מצפה שתהיה אני. אני מצפה שיהיה לה איכפת ממני. זה מרגיש לי קצת כאילו היא מחפשת את כל הריגוש הזה ופחות מתעניינת בי. אני לא יודע איך להגיד לה את הדברים כדי שלא תפגע.
למשל, אמרתי לה בדיוק מה שאחותי אמרה (וברור שאחותי לא יודעת וגם את זה אמרתי לה) והיא אמרה "נראה לי שאחותך לא כל כך אוהבת אותי" או משהו כזה ובכלל אין קשר בין הדברים! זה באמת המינימום.

אני והיא שונים בהמון דברים וזה מה שמפריע לי. מצד שני, אני לא רוצה שהיא תהיה אני. אני רוצה שהיא תהיה מי שהיא, אני רק רוצה שבמירכאות תתבגר.
כשהכרנו היא גם הייתה מעשנת (נרגילה פה ושם וגם ירוק מדי פעם) ואמרתי לה שמבחינתי זה קו אדום והיו הרבה מאד שיחות על זה וכל מיני נסיונות לעגל פינות מצדה ואני לא הסכמתי ועמדתי על זה ובאיזשהו מקום גם התניתי בזה את הקשר אז היא אמרה שהיא תפסיק. בשבילי. זה נחמד והכל, אבל אני לא מחפש שתעשה את זה בשבילי. זה בשבילה הרבה יותר.
היא אומרת שיש לה אופי, שהיא יודעת להגיד "לא" ואני רואה משהו אחר לגמרי. אני רואה משהו נגרר שפשוט "זורם" ואני באיזשהו יודע שיש בה את הדבר המוצק הזה שכן יכול להגיד את זה וכן יכול לעמוד על שלו כי וואלה שהיא רוצה היא יכולה. היא הייתה בתולה שהכרנו ולא נתנה לאף אחד כי לא סמכה או למשל גם כשהיא לומדת אז היא ממש משקיעה ויש לה ראש טוב היא חריפה ממש ויש לה ציונים מאד גבוהים בתואר.

מלא דברים פה לא מתחברים לי.

אני אשמח אם תוכלו לעשות לי סדר ולעזור לי איך להמשיך ואיך לגשת לזה בלי לפגוע בה כי אני באמת אוהב אותה!

תודה רבה שוב וסליחה שחפרתי, זה באמת יצא ארוך.