מרגיש כאילו אני תקוע במקום, אין לי כלום בחיים שמעניין אותי, יכול להיות יותר טוב?

גורים, לעבור לעבודת החלומות שלי. באמת, לא אפרט יותר מידי על מה זה היה, אבל במשך כמעט חודשיים בחיים שלי, סוף סוף, אחרי תקופה כל כך ארוכה של מלא כאב ודיכאון ובכי ומרמור, מצאתי את עצמי בתקופה נפלאה. כמובן שכל דבר טוב מגיע לקיצו, ואז מצאתי את עצמי בצומת דרכים די מטורף. לא ידעתי לאן ללכת, מה לעשות עם החיים שלי, איך להתאפס לכל הרוחות... אז פשוט החלטתי לעבור לאילת. כן, באילת יש אחלה מגורים ב1000, (רק שצריך ליפול על שותף נורמלי, השותף הקודם שלי היה יצור שלא ברא השטן), ואחלה משכורת. עכשיו, למה בכלל שאני אעבוד באילת ולא אטייל בעולם? אה... כי אני בחוב, קטן... אפשר לומר. מתוך 30,000 נשארתי עם 15,000. בקיצור, מאוגוסט, אפשר לומר שאני בעיר הזאת. טוב לי? אי אפשר להגיד. רע לי? פחות או יותר. למה אני לא מתפטר? כי אין לי לאן ללכת. אני מרגיש, שאני חי חיים שסובבים סביב מעגל מאוד שגרתי שחונק אותי. אני חוזר הביתה מהעבודה, מגלגל את הג'וני שלי, מעשן אותו, אוכל משהו, הולך לישון. קם בבוקר, הולך לעבודה, מעשן ג'וני, הולך לישון. פעם, עוד היו חברים שאשכרה הייתי יוצא איתם למועדון. עכשיו, בגלל שהחלפתי מלון, גם את זה אין. שלא נדבר על זה.... שהתאהבתי בשותף שלי, שכבתי איתו, ומאז הוא לא שם עליי.
נשבר לי.... בחייאת אלוהים נשבר לי.
אני מנסה למצוא איזון, אבל אין לי כלום בחיים שמעניין אותי. זה עצוב, ממש, במידה מסוימת. קשה לי לעכל, בעיקר שפעם היו לי חלומות על להיות מורה, על להיות עובד סוציאלי, על להיות מטפל מיני והיום אני פשוט חי מג'וינט אחד לשני, ממשמרת למשמרת וחוסר מוטיבציה לקום ולעשות משהו עם המציאות הזו אם אני כל כך סובל בה. אני אפילו לא יודע איפה להתחיל, ומרגיש לי... שאני לבד בתוך הדבר הזה.
יא אללה, אני סך הכל בן 22, אפילו לא 23 עדיין. למה כל כך הרבה אני צריך לעבור? הניסיונות של אלוהים מה זה מורכבים... ברא אותי הומו ואני לא מתנצל על זה לרגע, הציל אותי פעמיים מנסיונות ובכל זאת... ממשיך עם הנסיונות האלה.
אני לא יודע איפה לחפש אור כדי לזרוח, וזה פשוט ... מדכא.
לא יודע, אפשר גם אחרת? אפשר גם להיות מאושר יותר מרגעים בודדים של שמחה?