מתחילת השנה אומרת שקשה לה בנות מעליבות אותה טוענת שאין לה חברות כלל ולבד בהפסקות..
לא עושים לה חרם אך מצד שני לא מתייחסים אליה יפה..
היא עדינה ושקטה . המורה טוענת שנראה לה הזוי כל הסיפור כי רואה שמתייחסות אליה יפה והיא נרטית חייכנית ושמחה לאורך היום..
שמגיעה לבית כל יום מתחילה לרוב לבכות או נראית בדכאון..גם זה שאני ואביה גרושים כמה שנים לא תורם למצב שלה..
נהייתה קצת ילדה כבויה.
יש לי תחליף בית ספר אחר לשבוע הבא ולא יודעת אם אני עושה נכון. .
המנהלת ממש נלחמת שתשאר וגם המחנכת רוצים לעזור לה ביחד עם היועצת. טוענים שזה שלב בגיל ההתבגרות והיא יכולה לסחוב את הבעיות שלה למקום החדש, מה שגם אני מסכימה עם המחשבה הזו ומצד שני זו ילדה גדולה שממש עומדת על שלה
וצורחת ובוכה שלא רוצה להשאר שם.
מה עושים??