אני בשנת שירות ומרגישה שלא יצרתי קשרים משמעותיים, יהיה לי קשה לפרוש, מה לעשות?

היי לכולם ותודה רבה שנכנסתי לשאלה שלי, אשמח לעזרתכם ולעצתכם הטובה!
אני כרגע בשנת שירות במרחק 4 שעות בערך מהבית שלי. ידעתי כבר בכיתה יא בערך שאני רוצה לצאת למכינה קדם צבאית, התמיינתי לכמה מכינות, הייתי ברשימת המתנה אבל בסוף נותרתי ללא שיבוץ. החלטתי לא לוותר על "שנת הגשמה" והתמיינתי לכמה שנות שירות - התקבלתי לשתיים ובחרתי באחת מהן שבה אני נמצאת עכשיו. בחרתי בכל זאת לדחות את הגיוס בגלל שרציתי לקבל עוד מיונים לצבא, רציתי לעשות משהו משמעותי לפני הגיוס ולהתנדב ולצאת מאזור הנוחות, להכיר אנשים חדשים ולאתגר את עצמי.
עברה חצי שנה - השבוע יש לנו סמינר אמצע - אני גאה מאוד בזה שנשארתי עד עכשיו בשנת שירות - כי זה אתגר גדול עבורי וחשוב לי לציין שמהתחלה היו לי ספקות - בחרתי בשנת שירות כאופציה ב' בגלל שלא התקבלתי למכינה - התלבטתי המון אם לצאת או לא והחלטתי שכן.
הקושי העיקרי הוא עם חברי הקומונה - אנחנו 5 בקומונה ואני מרגישה שלא יצרתי קשרים משמעותיים עם האנשים שם. אני מרגישה די בודדה רוב הזמן למרות שאני כן מנסה לדבר עם האנשים, להתחבר אליהם, אבל אני מרגישה בצד, לפעמים כשאני מנסה לדבר איתם הם מתעלמים או שאני צריכה לדבר כמה פעמים עד שמקשיבים ואני מרגישה שגם בישיבות קומונה, כשאני מעלה רעיונות, לא מקבלים אותם. יצא לי להתווכח הרבה עם חברי הקומונה ואני מרגישה שלפעמים "דורכים" עליי שם - אני מנסה להימנע ממריבות אז אני לא מגיבה כשמדברים אליי בצורה לא מכבדת וכו'. מבחינת המסגרות כן נקשרתי לחניכים בחלק מהמסגרות ויש חניכים שיהיה לי עצוב לעזןב אם אחליט לפרוש אבל באופן כללי אני לא מרגישה מאוד משמעותית, שאני לא באמת מובילה פרויקטים ודברים גדולים, יותר כמו מורה או מישהי שמעבירה לילדים את הזמן בבית ספר או במועדונית. כמובן לא מפחיתה בערך של זה - יכול להיות שאני משמעותית עבור חניכים אבל בשבילי אני מרגישה לרוב שאני מבזבזת את הזמן ולא ממצה את היכולות שלי. אני חושבת כל יום בערך על פרישה וזה מעסיק אותי הרבה ואני תוהה אם זה בכלל נורמלי להרגיש ככה - אני אמורה להיות שלמה עם מה שאני עושה לא?
וקשה לי לפרוש כי כשאני מתחילה משהו חשוב לי לסיים אבל מצד שני אני לא רוצה להישאר שם בכל מחיר - של פגיעה בנפש ובזבוז זמן כביכול - אני מרגישה לא מוערכת בקומונה ושהבטחון העצמי שלי יורד שם - אני פחות משקיעה בספורט אוכלת יותר ג'אנק ואני לא אוהבת את האדם שהפכתי להיות ממש שם, בכל פעם כשאני מגיעה הביתה אני צריכה לאסוף את עצמי בכוח לצאת שוב לקומונה - כי פשוט טוב לי בבית בהשוואה לקומונה.
היו לנו הרבה שיחות קומונה בנושא וגם פרקתי מולם ושיתפתי ברגשות שלי ועדיין אין שינוי משמעותי. אני לא יודעת אם הבעיה אצלי - אולי משהו דפוק אצלי שאני לא מצליחה להיות במקום החברתי שבו רציתי להיות בקומונה, ואני חלשה בגלל שאני חושבת על לפרוש ולא "טורפת" את הקשיים או שאני פשוט לא מתחברת לאנשים ואולי הבעיה גם אצלם ואולי כל זה לא משנה בכלל - הנקודה היא שמאוד קשה לי להחליט ואני בהתלבטויות כבר המון זמן.
יש גם את השיקול של הצבא - הייתי אמורה להתגייס במרץ במקור ואני מפחדת שאם אפרוש עכשיו יקדימו לי את הגיוס למרץ (עדיין אין לי תפקיד - במיונים לתפקיד מסוים).
מצד שני, יהיה לי קשה לאכזב את האחראים במסגרות שלי, שאני יודעת שהם כן רוצים אותי שם ורואים בי אדם משמעותי וגם שמעתי שאם נשארים ארבעה בקומונה - סוגרים אותה - ואני לא רוצה לפגוע בקומונה שלי - למרות שלפי ההתנהגות שלהם לא ממש אכפת להם ממני כבן אדם.
בקיצור, אשמח לעזרה - מה לדעתכם כדאי לעשות - להישאר בכוח ו"להחזיק" עוד חצי שנה או לפרוש (כמובן שאם אני פורשת אני מתכננת לעבוד, להתאמן, להשקיע בתחביבים ובחברות וכו').