למה אנשים לא מראים לי שהם מתעניינים בי כמו שאני בהם? זה פוגע בי, מה אפשר לעשות?

אז ככה, אני בן 15, תלמיד בכיתה י׳, בלי הרבה חברים.
בבית ספר אני לרוב עם אותם ילדים אבל לאחרונה התחיל להימאס לי מהם ואני בא נטו ללמוד ולהיות בטלפון…

לרוב אני לבד, תמיד כשאני הולך ברחוב או במקום ציבורי ורואה חבורה של נערים ביחד וצוחקים וזה אני נורא נורא מקנא. ותמיד זה נורא מביך אותי, לא יודע למה זה מרגיש להם טוב להסתכל עליי במבט שיפוטי כזה וכאילו להרגיש שהם מעליי
(חשוב לציין שאני לא נראה מוזר, מתלבש מוזר או משהו כזה, אני לגמרי ׳כמו כולם׳ בצורת חשיבה והתנהגות והכל. ואני מודע לזה שאין סגנון ספציפי שמוגדר כמוזר, אני פשוט נראה ומתנהג כמו רוב האנשים בסביבה שלי. חשוב לציין גם שאני מגמגם פה ושם וזה נורא מוריד לי את הביטחון, הגמגום שלי משתפר תודה לאל, הוא לא גרוע ברמה שקשה לי לדבר… פשוט לפעמים הוא יותר חזק עם אנשים שאני מרגיש לא ממש בנוח לידם, פשוט לא ממש קל לי להיפתח חברתית כי ככה אני.)
והרבה פעמים גם נגיד שאני מנסה סתם להצחיק אנשים וכזה לזרום איתם אני תמיד מרגיש שמסתכלים עליי מוזר במבט כזה של ׳מה יש לו זה?׳ וכאלה… פשוט מרגיש לי שאין לי את היכולת הזאת לזרום כמו כולם. אבל מצד שני, אני מרגיש שיש לי את היכולת הזאת עם אנשים מסויימים, שזה נורא הגיוני. לכל אדם יש את האדם שהוא יכול להתנשאות מעליו ואת האדם שהוא מפחד ממנו שהוא יתנשא עליו… אתם מבינים?

וזה ככה עד היום,

אז לפני קצת זמן החלטתי שאני עושה שינוי ונרשם לתנועת נוער.
אז נרשמתי, חשוב לציין שזה מאוד עזר לי חברתית! ונורא שמחתי מזה.
אבל עם הזמן (כי בהתחלה ״התעניינו״ בי כי הייתי החדש בתנועה אבל זה לא היה ברמה של באמת התעניינות) שמתי לב שאנשים לא מתעניינים בי כמו שאני בהם (הסיבה שאני מתעניין בהם ורוצה להיות חבר קרוב שלהם היא בגלל ש-לי אין הרבה חברים, ולהם יש הרבה חברים… אז הם כמובן יתנשאו, אז בשבילם אני סתם מישהו של שיחה של ״שלום ולהתראות״, וזה נורא פוגע.)

שיחות של בני אדם אמורות להיות שאחד נותן 50% לשיחה וגם השני 50%.
במקרה שלי עם אנשים חדשים אני מרגיש שאני נותן כלכך הרבה יותר מ50% והם כלכך הרבה פחות.
למה זה היחס שמגיע לי?
אני רק רוצה להכיר חברים… למה זה לא כלכך קל?
אני מנסה להיות חברותי למרות שזה קשה לי כי יש לי קשיים בזה, וזה מה שאני מקבל.

איך אפשר לשנות את זה? מה לעשות?
אשמח לעזרה :)

אני מקווה שזה לא מבולגן מדיי, לא ידעתי כלכך מה לרשום, ואני לא יודע איך לרשום את כל מה שיש לי בראש, כי יש לזה עוד כלכך הרבה נקודות מבט שונות ומחשבות, אבל ניסיתי לכתוב את מה שאני חושב בגדול… מקווה שזה מובן.