אני אוהד כדורגל פנאט, מטורף על הקבוצה שלי. הכרתי מישהי ביציע לפני בערך חודש או חודשיים שהיא אוהדת משוגעת בדיוק כמוני. היא יפה, היא חמודה, ובוא נגיד שמבחינת האופי אנחנו מאוד תואמים אחד את השנייה.
לפני המשחק האחרון שהיה, היא שלחה הודעה וביקשה ממני לשמור לה מקום ביציע לידי (המקומות לא מסומנים ואפשר לשבת איפה שרוצים). היא בדר״כ יושבת תמיד עם חברות שלה, אז שאלתי אותה אם לשמור לה רק מקום אחד, בשבילה כמובן. היא ענתה לי: ״כן חיים שלי, פעם אחת בא לי לשבת רק איתך. שחברות שלי ישבו לבד, לא יקרה להן כלום״. אז תעזבו את המקרה הספציפי הזה שכבר הדליק לי איזה משהו, במשחק עצמו הרגשתי בחלום, באמת. היא כל הזמן שמה עליי את היד שלה, החזיקה לי את היד, כל הזמן חיבקה אותי, זה היה נראה שהמגע ממש ממש נחוץ בשבילה. בלי קשר לזה, כל המשחק אנחנו מסתכלים אחד על השנייה במין חיוך מובך כזה. אביא לכם דוגמה למקרה. היה לקבוצה שלנו פנדל, מרוב הלחץ אני והיא התחבקנו כל כך חזק והצמדנו ראשים אחד לשנייה כאילו יש כאן משהו הרבה יותר רציני מסתם רק מכירים חודש. אפילו בחור אחד שישב לידנו, הסתכל לה על הלק (שבמקרה היה בצבע של הקבוצה היריבה) ושאל אותה: ״תגידי לי איך חבר שלך מסכים לך להיכנס ככה ליציע?״ זאת אומרת שלאנשים שמסתכלים מהצד נראינו ממש כמו זוג. הבעיה היחידה היא שהיא גרה במרחק של בערך שלושת רבעי שעה ממני, אבל הרכב של ההורים נמצא בבית רוב הזמן ואני סיימתי מלווה כך שגם זו לא בעיה גדולה כל כך.
אז עם כל מה שהיה לי איתה באותו יום, השאלה שלי היא כזאת.
איך אני מצליח להוציא מהקשר הזה משהו רציני מעבר לכדורגל? איך אני מסיט את האהדה לקבוצה טיפה הצידה ממרכז הקשר ומתייחס יותר ל״אנחנו״? כי בוא נגיד שמנקודת המבט שלי, יש כאן פוטנציאל גדול לקשר שאני אשמח לממש אותו, אני פשוט לא ממש יודע איך. איך לפנות אליה, מה להגיד, מה לשאול, מה להציע…אני לגמרי בעניין שלה. 100%. האהבה לכדורגל היא בונוס, אבל היא לא הכל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות