נולדתי בפריפריה באיזור בעייתי (בלשון המעטה) וגידלה אותי אם חד הורית. אישה חזקה אמיתית.
רוב הילדות שלי ראיתי את אימי סובלת ומחסירה מעצמה את הנאות החיים כדי שלי יהיה מה לאכול.
קורעת את עצמה בעבודה שהיא שונאת בשביל 6000. מעבודה של 12 שעות ביום. 12 שעות.
האם הייעוד שלי בחיים להירקב בפריפריה כמוה? מה התועלת בחיים כאלה בכלל?
אני מודע לאיפה אני גדלתי. אני אשכרה חיי בחושך במשך 26 שנים.
הילדות שלי הייתה לא קלה. חוויתי חוויות של נטישה אלימות וכאב.
גדלתי בתחושה עמוקה של צער וחוסר אונים. שגרמה להמון חרדה להצטבר בי.
ולמרות זאת יש בי המון תשוקה לחיים. אני משתוקק להרגיש שאני חיי.
אני מנסה בכול דרך לקדם את עצמי ולא מצליח.
פרשתי מהלימודים. פיטרו אותי מעבודות.
הטראומות של העבר שלי רודפות אותי.
המחשבות לא מפסיקות להדהד לי בראש.
הנפש שלי לא עומדת בזה.
אני פשוט לא יודע מה לעשות.
איך לעזאזל אני יכול לרפא את עצמי?
הפסקתי לעשן בכוחות עצמי. אני לא יוצא. לא נהנה. לא חיי. ועדיין הכסף בורח ממני.
אפילו לטיפול אין לי תקציב, אז מה אני יכול לעשות?
אני לא מקבל עזרה מאף אחד. ניסיתי. באמת שניסיתי. אף אחד לא מושיט לי את היד.
אני תוהה אם זו הדרך של הממסד לרמוז לי בעדינות שאולי הייעוד שלי החיים זה חיי הפשע והעבריינות, דבר שנמנעתי ממנו כול חיי ואפילו סלדתי.
אני פשוט מרגיש אבוד וחסר אונים.
מרגיש שאין לי באמת אופציה אחרת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025