מרגיש שהיא מתנהגת בקרירות ומתרחקת, יכול להיות שהבעיה אצלי? מה אני צריך לעשות?

אני וחברה שלי יחד כבר שנה. יש לנו סה"כ זוגיות טובה. אוהבים ותומכים אחד בשנייה, ברגעי משבר שעברתי היא הייתה שם בשבילי, רגעים הכוללים התמודדות עם מוות של אדם קרוב, שברון אישי וכישלונות בתחום המקצועי. אני אחרי שחרור מהצבא, היא משרתת ביומיות עוד מתחילת הקשר שלנו. גם לה סייעתי והייתי בשבילה ברגעי משבר בקורס ובטירונות. היא מגיעה ממרכז הארץ, הורים מאוד מפנקים, כאלה שמנעו ועדיין מונעים ממנה לצאת מאזור הנוחות שלה. בתקופה האחרונה, שעות עבודתה השתנו והפכו מאסיביות. היא קמה כל בוקר בחמש, ומסיימת בחמש (חשוב לציין שנסיעת הבוקר שלה עורכת כשעה). עוד מהיכרותי איתה, הייתה בן אדם שנוהג לישון הרבה, לצאת למסיבות ולחברים, אך לא להוציא עצמה מהמיטה כשזה פוגע בנוחיותה. אז, לאחרונה בעקבות שעותיה הרבות בבסיס, היא מתעייפת מהר. היא ישנה בנסיעות וכאשר אנו נפגשים, היא מרבה לישון ואף מתעצלת לצאת מהמיטה, כאשר היא מפתחת ויוזמת פחות שיחות ויותר קשה לתקשר עמה, בין אם לפתח שיחה ובין אם לקבל תשומת לב ואינטימיות. היא הפכה לאדם עייף מאוד במהירות, אמנם עכשיו השעות התאזנו, אך אני חושש שזה יהפוך קבוע. כשרצינו לצאת במהלך סוף השבוע, היא אמרה בציניות (ותוך כדי נמנום) שנקבע לשבת עם עוד חבר או חברה, כי אין לנו על מה לדבר (מה שלא נכון כי יש לנו תחומי עניין ושיחה רבים). היא אמנם אמרה את זה בציניות, אך אני נפגעתי ממנה וביקשתי ממנה גם, לעשות מאמץ כדי שבזמן שיש לנו יחד, נוכל לנהל שיחות ולצחוק ולא רק לישון. בנוסף, בלי שום קשר למה שאני מספר, לפעמים התנהגותה גובלת בחוסר טקט, לפעמים ברמה המעלה בי חשד לאוטיזם מסוים ברמה קלה, בין אם באמירות פוגעניות, לפעמים אמירות המתפרשות באופן שונה לחלוטין מכוונותיה ואף הרמת יד מצידה, בציניות, שפגעה בי ומעט ערערה את בטחוני.
כשאני פותח ושואל אותה אם הכל בסדר, היא אומרת לי שכן, שהיא אוהבת אותי הכי בעולם, שהיא מחכה כבר לנסיעה לחול ושאין שום בעיה, מלבד העייפות הרבה. אך, ביומיום היא יוצרת פחות אינטראקציה, כמעט ולא רושמת לילה טוב או בוקר טוב (לטענתה, כי היא מגיעה מאוחר לביתה ומתעוררת מוקדם בבוקר) ומתנהגת בקרירות.

לאחרונה, אני חווה המון לחץ, כאשר אני חושב עלייה ולפעמים שאני איתה, אותו אני מנסה להבין.
עציין גם על עצמי, כי אני חווה לעיתים חרדות נטישה, בעקבות אלימות שחוויתי בגן הילדים. היא עצמה, סובלת מחרדות ונוטלת כדורים כימיים על בסיס מרשם קבוע ושנינו הולכים לטיפול על בסיס קבוע.

מה לדעתם עליי לעשות? האם קיימת בעיה ממשית, היכולה להתארך ולהפוך קבועה? האם הבעיה היא אצלי, ובתחושות החרדה שלי, עימן אני מתמודד ביומיום ובטיפול?
תודה מראש לעונים!