כבר מילדות, אני חולם לעשות סרטים, ליצור. החלום לא הרפה ממני, אך המציאות הקשתה עליי להגיע לשם. אמנם הרגשתי ביטחון רב, וידע טכני לא היוו בעיה, אלא השאיפה לשלמות.
קצת עליי ואז אמשיך:
בבית הספר, היסודי והתיכון, התקשתי מאוד לציית לסמכות. בעיה זו, המשיכה גם אחרי התיכון, כאשר יצאתי לשנת שירות, בה התקשתי להתמודד עם המציאות, כאשר פרץ נגיף הקורונה, ומנע את פועלנו. חוסר יציבות בעקבות המצב הבלתי אפשרי, יצרה אצלי תחושה של חוסר מימוש וכתוצאה מכך, נאלצתי לעזוב. לצבא, כלל לא רציתי להתגייס, אך בעקבות מות סבתי, שהייתה על ערש דווי, דחף אותי אל דלתות הבקו"ם. גם שם, נכנסתי לעימותים מאוד מהר, הגעתי למצב קיצון ושחוררתי על נפשי. הייתי בטוח שאני מוכן ללמוד, אך גיליתי שזה לא המצב. המבחנים ללימודי הקולנוע קרעו אותי. שם, ביקשו לבחון את אופן הסתכלןתי על העולם, דרך כתיבת סיפורים: אחד, מתאר נקודת מפנה בחיי, אילו השני, קונפליקט פנימי. במהלך הכתיבה, הבחנתי כי אינה באה בטבעיות. פניתי לאבי, העוסק בתחום בריאות הנפש, לסייע לי. לאחר כמה שבועות של עבודה אינטנסיבית, הבנתי שאני לא מוכן. הבנה זו, הכתה בי. כיוון שאני חולם על הרגע שאוכל להגיש את עצמי ולהתחיל ללמוד, אבל אני כותב באופן תוקפני, כאשר אני מתאר חוויות שעברתי בחיי. אינטלקטואלית, אני מצליח לפרש היטב את הקושי, אך קוגניטיבית, הנפש שלי לא מעכלת ונמצאת בהתגוננות מתמדת. אני שואל עצמי, ואתכם, האם יש הגזמה בדבריי? האם סערת הרגשות והתחושות שלי באמת מעידות על חוסר בשלות?
אמנם תכננתי מראש את צעדיי, למקרה שלא אתקבל ללימודים, אך האם עליי לממש תכניות אלו? תודה מראש לכל העונים 3>
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025