שלום לכולם,
אני בן 23, סטודנט למדעי המחשב ונעמד לפני השאלות הכי מבלבלות שהיו לי בחיים.
כמו הרבה אנשים, אני כרגע נמצא בצומת דרכים של ״להתמקצע במה שצריך״ או ״להתמקצע במה שאני רוצה״.
אני אחדד את הסיטואציה. אני תלמיד טוב, כזה הייתי כל החיים וגם עכשיו. לא היה לי ניסיון קודם בתכנות אבל בחרתי ללמוד מדעי המחשב כי חשבתי שזה מעניין אותי ובעיקר בגלל שכולם אמרו לי שזה המקצוע הכי טוב עכשיו ובגלל שיש לי היכולות ללמוד מקצוע כזה, אז כדי לי ללכת על זה. זה לא שאף אחד דחף אותי חס וחלילה לבחור בתואר הזה, אלא הסביבה והתנאים שבוגרי התואר הזה מקבלים אחר כך גרמו לי לשכנע את עצמי שזה מה שאני ״רוצה ואוהב״. אני שנה א׳ במדעי המחשב ואני מרגיש שאני ממש לא אוהב את המקצוע, לא מעניין אותי מה שאנחנו לומדים ואני מרגיש שאני מאבד את עצמי. הבנתי את ילדה יחסית מהר ואנ ושוקל האם עדיף לי כבר לפרוש עכשיו אם הבנתי את זה כבר בשנה א׳ ולא אחרי.
עכשיו בכל מה שקשור ״בלהתמקצע במה שאני רוצה״: אני בא מעולם הספורט, ומענף ספורט מאוד קטן בארץ (נולדתי בחו״ל ושמה בעצם נחשפתי לענף הזה). כל החיים שלי זה הענף הזה. אני נושם אותו מאז שאני ילד ואני הקדשתי אליו את כל החיים שלי. סיימתי את קריירת המשחק שלי כשהגעתי לארץ אבל זה החלום שלי להעביר אותו לדור הבא ולהיות מאמן. אני מאמן במשרה חלקית כרגע וגם אימנתי קצת בחו״ל. הרגשתי שזה המקום שלי בעולם הזה, ושזה הדרך שלי לעזור לאנשים אחרים ולעביר את הידע שלי לדור הבא. בארץ יש בזה קצת עבודה בעיקר בגלל הניסיון שלי אבל זה כנראה יסתיים בשכר מאוד נמוך של 6-7 אלף שקל בחודש. כמובן שחזרה לחו״ל זה גם משהו שהייתי עושה בשביל זה.
אני מצד אחד רוצה להגשים את החלום האמיתי שלי לעשות את מה שאני רוצה, אבל מצד שני מרגיש לי ״שצריך לסבול כדי להנות אחר כך״, למרות שאני הרבה יותר יהנה מלחיות חיים מאושרים מאשר להרוויח 30 אלף שקל בחודש ולהיות לא מאושר. אולי התפיסה הזאת של ״צריך לסבול״ היא לא נכונה? האם אני יכול לבחור לא לסבול ועדיין לא להיתפס כמישהו שוויתר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות