מרגישה שאני מאבדת את עצמי, המצב הנפשי שלי כל כך ירוד, לא יודעת כבר מה לעשות

היי כולם
אני לאחרונה מרגישה שאני מאבדת את עצמי , המצב הנפשי שלי כל כך ירוד וזה מוביל למכלול של דברים
כמו המצב הכלכלי שמן הסתם קשה לייצב כשהנפש קרועה..
הייתי בזוגיות של כמה שנים , נפרדנו לפני שנתיים. לא אתעסק בסיבת הפרידה ולא אקדיש זמן בלדבר על הזוגיות שהייתה לנו רק אגיד שלצערי הייתי מאוד תלויה בו , בדיעבד אני מבינה את זה כשאני רואה כמה אני תלותית וצריכה לידי כל הזמן מישהו שיראה בי אהבה. כל הזמן רוצה להרגיש נאהבת והרצון הזה יוצר תוצאה הפוכה בסוף..
גם אם זה לא משהו שדובר עליו אי פעם , בהרגשה האישית שלי אני אדם טוב מדי וזה מוביל לכך שאני לא מוערכת מספיק , לא כחברה , לא כפרטנרית זוגית
לא כאחות לאחים שלי ואפילו בשגרה שלי בעבודה. המקום היחיד שאני עוד די מרגישה בו גיבוי זה מול ההורים שלי (אני גרה לבד מחוץ לבית בעיר אחרת) אבל מדובר ב2 אנשים מבוגרים שהחיים שלהם מספיק מורכבים ואני לא מסוגלת להיעזר בהם בלפרוק מולם מהחשש שאעורר מצוקה שתגרום להם ליותר לחץ בחיים שלהם. הם מתמודדים עם ילד נרקומן , ילדה עם בעיות עצבים שחד הורית ועוד 2 ילדים שנעזרים בהם יותר מדיי וכנראה שזה ימשיך כך עד לזקנה.
לאחרונה איפשרתי לעצמי להתקדם הלאה ולהיכנס לתוך זוגיות חדשה משלט רחוק (גר במרחק של שעתיים) עם בן אדם שהבטיח לי הרים וגבעות..איך שהתחלנו לדבר הוא אמר הכל בצורה גרנדיוזית וזה גרם אולי לטריגר הזה , שמישהו מסתכל עליי בהערצה , מעריך אותי והתאהב בי כל כך מהר. בהתחלה נלחצתי אבל עם הזמן הייתי אכולת סרטים על עצמי שאני צריכה להיפתח ולתת צ’אנס ולא לקשר את הקשר הרעיל שהיה לי בעבר לתוך דבר חדש. לימים צדקתי ומדובר באדם מניפולטיבי שעשה לי גזלייטינג מטורף בכל תחושה שהרגשתי. בהתחלה זה עבד לו כי הרגשתי סופר מוגזמת ומדומיינת.. עד שלאט לאט הבנתי שמה שהוא מנסה לנרמל פשוט לא ריאלי למערכת יחסים
הדוגמא היא בדברים הקטנים כמו להתעניין לשלומי פעם פעמיים ביום ועוד דברים שבחיים לא הפריעו לי עד שפגשתי אותו ושמתי לב לחסך ענק בזה.
בכל פעם שפתחתי מה שאני מרגישה הוא מיהר להגיב בהתגוננות יתר ולהשליך עליי הכל , עד שיום אחד כשביקר אצלי רבנו על נושא קטן שבעקבותו הוא החליט לקום וללכת כאן ועכשיו מבלי לתת לי אפילו צ’אנס לדבר ולנסות להגיע מולו לפשרה. באותה הסיטואציה ראיתי מולי אדם שלא עושה אף מידת השתדלות בהתמודדות ושלמרות שהריב היה על דבר שולי כל כך , נפגעתי מהחוסר התמודדות שלו. לא רק בזה , כאילו שהכל התחבר והראה לי שהבן אדם הזה יפקיר אותי ברגעים שנצטרך לגשר עליהם.
מאז עבר חודש ואני מרוסקת. לא מסוגלת לאכול אלא אם כן הבטן שלי מתהפכת , עובדת בלחץ והמצב הכלכלי מו הסתם בהתאם לזה..מה שמוביל לכך שכלכלית הכל מתפרק ואני עושה בחירות יומיומיות בין סיגריות שאני מעשנת יותר מהלחץ לבין אוכל שהוא הכרחי.
בנוסף עולות לי מחשבות אובדניות לראש , בעיקר שאני במצב שאני צריכה להתאפס אבל אני לא מצליחה
כל הסובבים אותי יודעים מה עובר עליי , מבחינת הסדר גודל של מחשבות אובדניות אני לא חושבת שהם מבינים את זה .. בכללי נושאים כמו דיכאון לדעתי לא מדוברים מספיק ואנשים לא מודעים להשלכות.
אני ממשיכה לפעמים להתקשר אליו כי הוא מבלבל אותי על אף שהוא אמר לי כמה פעמים שהוא לא רוצה לדבר איתי ואחרכך כן דיבר איתי..אני לא יודעת מה אני עושה שם
מה שכל כך מתסכל אותי זה שאני שופטת את עצמי בטירוף על כל הדבר הזה , אני יודעת שככל שאני מראה עניין - העניין שלו בי הולך ונעלם. ובכל זאת , נשאבת לשם. לא מצליחה לעשות את הניתוק בין מה שהיה במהלך החצי שנה האחרונה לבין מה שקורה עכשיו. לא מצליחה להתרגל לחוסר אכפתיות שמן הסתם מגיעה עם הפרידה.
אני כל כך רוצה שיהיו לי תכונות חזקות כמו כוח רצון מסוים של מה לא לעשות ולשים קאט למה שלא בריא
אבל באמת , אני לא מצליחה.. גם אם אני בטוב זה ליום וחצי יומיים במקסימום. אחרי זה מגיעה הנפילה ואיתה כל הקושי והתסכולים.
כולם חושבים שאני בן אדם שמח ותמיד אני קשובה לכולם ומכבדת את כל הסובבים אותי , אבל אף אחד לא מבין כמה שזה קשה. כמה שאני צריכה את החיבוק הזה ואת המישהו הזה שייתן לי מקום להרגיש שייכת
להרגיש שטוב לב והכלה זה לא דברים שיחזרו לנקום בי חזרה. שזה בסדר ושאני יכולה להיפתח מבלי לחשוש שיעשו בי מניפולציות ואז אתקפל חזרה.
פונה אליכם כאן בשאלה אנונימית שזה בכלל הזוי לי שאני עושה את זה , אבל אני צריכה דעות ניטרליות של אנשים שלא מכירים אותי וזורקים לי קלישאות.
מקווה שהצלחתי להעביר אליכם את התחושות שלי
רושמת את כל זה ויושבת בוכה
לא רוצה עוד יום ולא רוצה עוד לילה , רוצה להתנתק מהמחשבות האלה..מדברת לאלוהים ושואלת אותו למה זה המבחן שאני עומדת בו ?