ההורים שלי אף פעם לא בצד שלי, לא יודעת מה לעשות, חייבת לדבר עם מישהו

יש מישהו לדבר איתו בפייסבוק באנונימי לשחרר את מה שעובר עלי לקבל חוות דעת נוספת על החיים שלי ולהסביר למנ החיים שלי כאלה מסרחים.אז ככה לא משנה מה עשיתי בשבילם ואהבתי והתחשבתי תמיד היו בצד של אחרים.אח שלי גדול בשנה תמיד היה מרביץ לי ואבא שלי ואמא שלי תמיד היו מרביצים לי ומקללים אותי.לא היו מרשים לי חברים או חברות גידלו אותי כמו פרמיטיבים,בנות עושות הכול ואסור להסתובב.מרגישה מטומטמת שהייתי טובה תמיד הייתי מקשיבה להורים,לא בורחת כמו בנות אחרות ובשקט עושה דברים.אני זוכרת שהייתי בערך בת 12 והשכנה שהייתה גרה באה עד אלי הביתה רדפה אחרי ודפקה חזק בשלת אמרתי לאמא לא לפתוח והיא פתחה והשכנה לקחה מטאטא שהיה בבית ובאה להרביץ לי.ואז האחים שלי ואמא שלי העיפו אותה סיפרתי מה קרה והסיבה הייתה בגלל,שהילדה שלה באה אלי עם מקל והעיפה עלי והלכה לאמא שלה וכנראה סיפרה כאילו נתתי לה מכה למזלי השכנות היו שם וראו שלא עשיתי אני ציירתי בכלל בשקט ודיברתי יתן.והם אמרו לה ובכול זאת רדפה אחרי.היא איימה עלי והם היו משפחה לא כזאת שפוייה.רציתי להתקשר למשטרה ההורים איימו עלי שלא תעזי ואמרתי להם שאני לא מוכנה לשתוק על זה מי היא בכלל שתרביץ לי בבית שלי אך אתם מגנים עליה בכלל.ויש עוד מלא מקרים ובקצרה פסיכולגית שהמשפחה סידרה לי כביכול שאני לא בדדר כי אמרתי שהם לא אוהבים אותי וסיפרתי לה שהם מכים אותי ומתייחסים אלי ככה לא משנה כמה אני עושה בשבילם.ולקחו אותי למקום של נערות מצוקה,ביקשתי מהפסיכולגית תתני לי ללכת בשקט בלי משטרה לא רוצה לתבוע את המשפחה באמת שלא רציתי והיא בכול זאת עשתה.עשיתי אתם שיחה אחת כשהייתי במקום הזה ואמרתי להם שרציתי בשקט ללכת ואמרתי לה שכול אחד יחייה את החיים שלו.ובסוף הלכתי לסבתא שלי ומי שם לקחו אותי הביתה לא רציתי אבל החזירו ונישארתי בבית בדיכאון שנה במיטה שאמא שלי אומרת למה החזירו אותה והלכתי לבית ספר שיש להם בעיות במשך שנה וחזרתי לבית ספר רגיל בשנה האחרונה.ניסו לשדרך לי זקנים בני 30 ומשהו.ולא הסכמתי ואמרו שבגיל שלי היו נישואים עם ילדים.והייתי בת 20 ועכשיו גם זה חוזר על עצמו.אח שלי התחתן עם מישהי שהכניס להריון לפני וסבתא שלה זרקה אותה.והיא מנסה לסכסך במשפחה,לפני שהתחתנה איתה הוא הביא אותה לשישי ישבנו המשפחה והסבתות והיא חיממה עלי את המשפחה הם שמו לב ולא נתנו לב ובא שלי היה בצד שלה ואמר שאני התחלתי כנראה.הוא לא היה שם וכולם אמרו שישבתי בשקט והיא פתחה עלי.בקיצור עכשיו קרה מקרה שהוא אומר שאני יגמור כמו זונה ברחוב ואמרתי לו שזאת שהוא מגן עליה במקום על הבת שלו היא זרקו אותה כשהייתה בהריון ואח שלי אסף אותה והתחתן איתה.אני לא מבינה אך ההורים שלי מעיזים אחרי שעשיתי כול מה שהם כוצים מעיזים לדבר אלי ככה ולהשפיל אותי אבל מגינים על כאלה ששכבו עם אלפים ונכנסו לפני.אני מרגישה שבדבר אחד הם צדקו שאני מטומטמת אבל כי הקשבתי להם ולא עשיתי מה שאמרו לי אחרים כמו שבנות עשו.וכולםבחוץ אומרים לי זה לא החיים האלה את לא צריכה לחיות ככה.אבא שלי ואמא שלי עוד פעם הרימו עלי יד.ולפני רגע ליטפו וחיבקו את האישהשל אחי אחרי שאחי כעס עליה ורגע אחרי הרביצו לי ואומרים שהם אוהבים אותי.אם אהבה כזאת לא צריך אוייבים והם אומרים שאני משוגעת אם הייתי חושבת שזה אהבה שהם מכים אותי ומגנים על אחרים זה אהבה אז כנראה שבאמת הייתי משוגעת.זה שאני עדיין חצי שפוייה אחרי מה שעברתי בחיים זה נס.הם אמרו לא פעם ולא פעמיים תעופי מהבית פעם אחת באמת לקחתי מזוודה ובאתי לעזוב לישון בגן שעבדתי והם החזירו אותי.והם החזירו בגלל הבושות שזה בושה בשבילהם וככה הסיבה שהם החזירו פעם קושמת שברחתי.וכשאמרתי והסברתי עשרים פעם שהחיים זה לא כמו פעם ולמה הם בצד של אחרים נותנים הכול לאחרים וזורקים את המשפחה לכלבים.תושה לא תשמעו מאחרים וזה באמת ככה בקיצחר זה מלא שברים שסיפרתי ולא כזה מובן כי זה סיפור חיי ואי אפשר לספר הכול וזה עוד בקצרה.עצוב לי שאני אומרת שאני הולכת בחזרה לסבתא ואמרו תלכי למה בגלל האישה הזאת של אחי הם יתנו לה את החיים אבל אותי הבת שלהם זורקים לכלבים אומרים זה הבית שלנו נעשה מה שרוצים.אז זה אומר שמותר להם לקחת מישהי מנרחוב לתת לה הכול ואת הבת שלהם לזרוק לרחוב למה כי אני ילדה שהקשבתי להם ולא שכבתי אם גבר לפני חתונה??למה יש לי הורים כאלה מה רציתי הורים נורמאלים לא יותר מי זה רקהורים נורמאלים.הם אומרים שאני צקיכה פסיכיאטר ואמרתי להם שילכו פעם אחת איתיונשמע מה הם אומרים על ההתנהגות שלהם ונראה מי צריך מה.זה לא פעם ראשונה שמלמדים אותנו ככה שינצלו אותנו ככה שאח שלי מנצל אותי ואת אחים שלי ושאנחנו לא נותנים אנחנו חרא.וכשרני מדברת ומסבירה אין עם מי לדבר ככה שאני לא יודעת מה לעזור רין לי עם מי לדבר כבר.ואני עוברת לבאר שבע עוד מעט עוזבת לימודי נהיגה ועבודה בגלל החראות האלה רחוק למקום אחר בתקווה שיהיה יותר יותר.בתקווה שלא יחזירו אותי שוב ויודעת שיהיה קשה כי לא לימדו אותי להיות עצמאית אבל יש את סבתא שלי והם רוצים שהיא תבוא לגור אתם וצוחקים עלי שרני יכולה להשכיר לבד ושהיא לא תבוא איתי.אמרתי לאבא שלי שהיא בצד שלי והוא אמר מי שבצד שלי דפוק ואמרתי אפילו אמא שלך היא בצד שלי אז גם היא כזאת?!והוא אמר כן.יש כאן מישהו שיכול לעזור לי או לפחות לדבר איתו.אין לי כסף לפסיכולוגית ובטח היא רק מקשיבה אין לה אך לעזור וגם אם הייתה מנסה לדבר עם ההורים הם חושבים שהם בסדר והם צודקים בהכול שהם שפויים ואני טיפשה.לפעמיים אני מתחרטת שאני לא עיוורת כמו אחים שלי ועיתים רק מבינה שמנצלים אותי.אחחתי גם בוכה על המצב שהיא נמצאת בו אבל זה עובר לה מהר והיא ממשיכה ונותנת לאחרים לנצל עד שאני מסבירה ופותחת לה עיניים ואז היא מבינה וההורים משתיקים אותה נותנים שינמלו אותה וממשיכה הלאה.אולי היא מבינה שיותר קל כבר להמשיך אך שהם רוצים עד שקוראים לה מטומת ושהיא לא נשואה ואז היא בוכה שבגללם היא לא יכולה לתקשר עם בנים.פליז יש מישהו לדבר איתו?