היי,
יש לי בעיה שאני מודעת אליה, אפילו שאני בת אדם אמפתית ואני עובדת עם אנשים, מתעסקת בחינוך ומדריכה חניכים, כל פעם שיש משהו שאני צריכה להיות אמפתית אליו הדבר הראשון שאני עושה הוא להתעצבן.
כשהייתי ילדה ונערה הייתי חוטפת התקפי פאניקה והייתי נכנסת לתקופות של דיכאון שבהן גם הייתי אובדנית ולפעמים הייתי פוגעת בעצמי.
כשניסיתי לדבר על זה עם ההורים שלי הם היו צועקים עלי שאני דרמטית או מנסה להיות מיוחדת, הייתי מבקשת עזרה או טיפול פסיכולוגי והיו אומרים שלי שאני לא צריכה אותו.
בהמשך פיתחתי חרדת מבחנים והייתי בורחת מהם באמצע. בהמשך פיתחתי גם חרדה חברתית שהייתה מונעת ממני להיות במקומות שקטים כשיש לידי אנשים כי פחדתי לעשות רעש ושיסתכלו עלי. הייתי חוטפת התקף חרדה כל פעם שהייתי מגיעה לבית ספר וההורים שלי היו צועקים עלי כל פעם שהם שמעו.
כל פעם שהייתי פונה ליועצת בבית ספר היא הייתה פונה להורים שלי והם היו צועקים עלי. כל פעם שהייתי בוכה מול ההורים שלי הם היו צועקים עלי. בכיתה י"ב היה לי הסדר עם הבית ספר שאני עושה את כל המבחנים שלי לבד בחדר נפרד ושאף אחד לא מודיע על זה להורים שלי.
יצאתי לשנת שירות שלי וגרתי עם כמות אנשים גדולה בבית ולא היה לי שום זמן לבד, לקראת אמצע שנת השירות חטפתי התקף פאניקה ומצאתי את עצמי בדרום תל אביב, שבועיים אחריו ניסיתי להרעיל את עצמי. רק אחרי זה ההורים שלי הסכימו לשלוח אותי לטיפול פסיכולוגי אבל מיד כשקיבלתי אבחנה, שההורים שלי לא אהבו כי היא נובעת מהיחס שלהם, הם פיטרו את הפסיכולוגית שלי ומאז אני לא בטיפול כי אני לא יכולה לשלם עליו.
מאז אני בצבא ואני יודעת שכל פעם שמישהו עצוב, לחוץ, באיזה מצב נפשי כלשהו אני פשוט מתעצבנת, זעם ענק כזה, ואני מנסה להעמיד פנים שאכפת לי עד שהכעס שלי עובר ואז אני מצליחה להרגיש אמפתיה.
אני אמורה להרגיש כל כך רע על זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025