האם כדאי לי לחתוך?

אני וחבר שלי 4 שנים בזוגיות, 4 שנים שאנחנו כל הזמן בעליות ומורדות. בשנה הראשונה הוא היה מושלם ורגיש ואכפתי וחיזר אחריי בלי סוף, ובשנה וחצי האחרונות אני כל כמה ימים חושבת שבא לי להיפרד ממנו. מהצד שלי הוא לא נותן לי מספיק כבוד, יחס יפה והוא שם את החברים שלו מעליי, הוא מתכנס בתוך עצמו על כל ויכוח שטותי ובכללי רוצה להיות המון לבד. מהצד שלו אני לא משלמת על הדירה שלנו וזה מעצבן אותו (אנחנו גרים ביחד והוא הייטקיסט שמרוויח הרבה ואני סטודנטית שעובדת בחצי משרה ובכסף הזה מממנת את הלימודים), אני יותר מדי דורשת תשומת לב ואני מציקה לו עם דברים כמו תפסיק להשאיר את הגרביים מפוזרים בכל הבית וכאלה ומתעצבנת בקלות.. זה שהוא משלם עליי זה זמני, אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי עם השכר לימוד, והוא כל הזמן מזכיר לי את זה וגורם לי להרגיש רע עם זה, למרות שאני שילמתי איתו בשנה הראשונה שגרנו ביחד לפני שהתחלתי להיות סטודנטית, והמצב הזה לא ישאר ככה לנצח.. אני בשנה האחרונה לתואר וברגע שאתחיל עבודה מסודרת ברור שאשלם חצי.. אמא שלי ובכלל כל המשפחה שלי והחברים שלי אומרים לי שאני צריכה להיפרד ממנו מהרבה סיבות, בעיקר כי הוא מזכיר לי את עניין התשלום כל הזמן וגורם לי להרגיש קטנה ומסכנה (וכשהצעתי לחזור לגור עם אמא שלי הוא לא הסכים), כי הוא מקפיד להיפגש עם חברים שלו במפגשים שהם רק הגברים לבד באופן קבוע בערך פעמיים בשבוע, בנוסף להמון שעות סוני ולכדורגל. בגדול, אומרים לי שהוא לא טיפוס ביתי, שהוא מחפש כל הזמן לצאת ולברוח מהבית שלנו ולי מגיע מישהו שירצה להישאר איתי כמה שיותר וישקיע בי. צריך לחלוב אותו בשביל קצת מחמאות וקיטשיות והייתי צריכה לבקש ממנו כמעט חודשיים לעשות לי מדי פעם איזה משהו קטן כמו לכתוב לי איזו ברכה קטנה או לעשות משהו חמוד קטן כשאני כל הזמן הפתעתי אותו בדברים. מהצד שלו, המשפחה שלו והחברים שלו אומרים לו שאני נצלנית ושכדאי לו לעזוב אותי כי אני מתעצבנת ומציקה לו ורוצה הרבה תשומת לב (למרות שבואו נודה בזה.. התפקיד שלי זה לא לרוץ אחריו לאסוף את הגרביים המלוכלכות שלו ולסדר אחריו את כל הבלגן שלו) שכל דבר אני מעירה ושלהיפגש עם חברים פעמיים בשבוע כל שבוע עד מאוחר זה לא נורא ואני כובלת אותו (רק חשוב לי להדגיש שאין מפגשים של זוגות בנוסף, אני לא הכרתי בכלל את חברים שלו כי הם רוצים תמיד להיפגש רק הגברים). מרגיש שהחברים שלו והמשפחה שלו "מחממים" אותו עליי בגלל שאני החברה הראשונה שלו ואין לו יותר מדי ניסיון, וכל דבר בערך גורם להם להגיד לו שאני הלא בסדר ולגרום לו להרגיש שהוא מתנהג כמו שצריך.. מרגישה פשוט שהגבר שהתאהבתי בו נעלם ונשארה שם שארית קטנה ממנה, והסיבה היחידה שאני נשארת לו זה כי אני זוכרת לו חסד נעורים.. הוא גדול ממני ב6 שנים, ואני לא רוצה להמשיך את הקשר הזה אם אני כבר לא רואה אותנו מתחתנים כדי לא לבזבז לשנינו זמן.. אבל מצד שני הוא החבר הכי טוב שלי, הוא חכם, מצחיק ואכפתי (לפעמים) והוא כבר חלק ממני.. האם יש דרך לפתור את המצב במקום ישר לחתוך? או שאין מה לעשות ואנחנו פשוט לא מתאימים...