לא מצליח להירדם כבר שלושה ימים, מפחד להתמוטט

מה יעשו לי? אני לא נראה לי מסוגל ללכת לצבא, אני הלכתי היום ב 8:30 למיטה ואני שוכב, שוכב שוכב ולא נרדם, אני אומר לעצמי "נוו תרדם כבר" וזה רק יוצר נראה לי יותר לחץ בזה שאני מנסה להרדם בכוח בשביל לא לבוא עם כאב ראש.

יש לי כאב ראש קליל עכשיו, נראה לי זה יתגבר.. זה תוצאה מזה שלא ישנתי..
זה לא בגלל המקום שאני משרת, הוא דווקא סבבה, מפקד טוב מאוד וגם אנשים טובים אבל אלו בעיות אישיות.

בעיה עיקרית נראה לי זאת העין שלי והחרדה החברתית.. העין שלי כואבת, אני רואה מטושטוש צד ימין וצד שמאל בסדר.. כשאני באוטובוס בו נגיד.. אני מסתכל על דברים זזים במהירות.. נראה לי זה גורם לכאב בעין כשאני לא לובש משקפיים.

שמתי עדשות לא מזמן, נראה לי פגעתי בעין שלי עוד יותר. האופטיקאית, היו לה עדשות מגע, זה נפל כמה פעמים על הריצפה ואחרי זה היא שתפה את זה עם חומר מיוחד לחיטוי (לא נראה לי שזה ממש עזר החיטוי, זה נפל כמה פעמים ונראה לי נכנס לי לעין חומר מהריצפה, מי יודע) וגם ניסיתי להוציא את העדשה מהעין בצורה שונה, היה סרטון ביוטוב הראה.. ניסיתי את זה וזה גרם לכאב בעיניים לכמה זמן.. אחרי זה עבר אבל לא בטוח אם זה גם עכשיו עשה יותר נזק לעין שלי.. (אני יראה רופא עיניים כמה שיותר מהר)

3 ימים אחרונים, אני פשוט שוכב על המיטה וזהו, זה לא מספיק, אני כל הזמן בא לבסיס מסטול מזה שאני לא ישנתי וכולם חושבים שאני בדכאון או שאני בשוק והם אפילו לא יודעים שלא ישנתי..

והבעיה שהמפקד שואל מה קרה.. ואני לא יכול להסביר.. יש לי בעיה שאני לפעמים נכנס ללחץ ופשוט הכל יוצא לי מהראש, וזה גם פאדיחות להגיד למפקד שזה קורה לי לפעמים אז אני פשוט אומר "לא משנה" וזהו.. אני לא מסוגל לדבר נראה לי. דיברתי רק עם הקב"ן חופשי אבל יש לי תחושה כל פעם מחדש שאני לא ידע מה להגיד, לא משנה למי.

אני בלחץ מטורף גם, אני מנסה ללמוד על מחשבים, רשתות וזה בשביל לעבור לתפקיד שרציתי, אני לא רוצה לעזוב את הצבא בגלל שאם אני יתקע בבית עם פרופיל 21 זה לא יוציא אותי מהחרדה הזאת.. אבל אני לא יושן :| לא נרדם וזה מעצבן...

בקיצור.. מה אני עושה, מה אני הולך לצבא כשלא ישנתי ככה? רק שכבתי במיטה וזה לא מספיק, באמצע הצבא אני רוצה פשוט להתמוטט וזהו.

שמתי לב כשהייתי בצבא הייתי כל כיסא, שם הצלחתי כמעט להרדם אבל לא.. אבל הרגשתי שזה בא בקלות.. כשאני בבית, לא..

אני מפחד לאחר לצבא, כאובת לי העין, חרדה חברתית חריפה, אני לא רוצה לשים משקפיים (אני רוצה עדשות אבל נראה לי דפק לי את העין כשניסיתי להוציא את העדשות אז אני לא רוצה אותם וגם לא רוצה משקפיים), אני גם מנסה להרדים את עצמי ולא מצליח (שזה נראה לי רק יוצר יותר לחץ.. ניסיתי גם להשתחרר ושום דבר לא עוזר)

גם אני לא החלטתי, הכי טוב שאנשים יחליטו בנקומי כי המפקד שאל אותי.. אתה רוצה קב"ן? אני עניתי לא כי אני לא אוהב לעשות לאנשים כאב ראש וזה.. גם אני מפחד שאני יתקע עם הקב"ן ואני בכלל לא ידע מה להגיד וישכח הכל. עדיף שאנשים יחליטו בנקומי, ככה שמתי לב הכי טוב.

נמאס לי גם כל הזמן כשאני באוטובוס שעה נסיעה לסגור את העיניים בגלל שכואבות לי העיניים.. אנשים מסתכלים עליי.. הם על בדוק יודעים שאני לא יושן וכנראה חושבים שאני סתם עושה את זה או חושבים שאני איזה טיפש שסוגר עיניים כל הזמן כשהוא באוטובוס.. פאדיחות לסגור עיניים ככה..