מה זה אהבה?

היי לכולם :)

לאחרונה הכרתי בחורה במסגרת העבודה ואנחנו בקשר כבר כמה חודשים. מההתחלה היו לי ספקות בנוגע לזוגיות איתה אך החלטתי לשים אותן בצד מכיוון שלא מספיק הכרתי אותה ולא רציתי להסיק מסקנות מהר לפני שאני מבין מי נמצא מולי באמת.

נתחיל מזה שהיא לא האישה שעליה אני מפנטז כשאני רואה את העתיד, אני לא מתרגש כשאני מדבר איתה, אני לא חושב עליה כל היום באופן רומנטי, אני לא מתנהג איתה כמו שהייתי רוצה להתנהג עם בת הזוג שלי (יכול להיות שאני מושפע מסרטים בטלוויזיה, אבל בכל זאת).
אני חושב שהיא אישה שתתאים לי להקים איתה משפחה בהמשך, להתקדם בקריירה ולצלוח את החיים האלה, היא יציבה, יש לה אוזן קשבת, היא מכילה, היא נותנת לי להרגיש בנח והיא בתכלס בחורה נדירה ואין הרבה כמוהה.

אני חושב שאני נורא ביקורתי והציפיות שלי מזוגיות הן גבוהות ואולי אפילו סביב אשליה כלשהי. הייתה לי חברה אחת בתיכון ומאז לא הייתי בקשר רציני כי זה אף פעם לא התאים לי ואני חושש שאם אהיה כל כך ביקורתי עם כל אחת אז בסוף אשאר לבד, ואולי מה שאני צריך לחיים זה בדיוק את הפרטנרית הזו שיכולה ללוות אותי ואני אותה מבלי הריגושים האלה שאנשים מצפים שיהיו להם בזוגיות.
אני שואל את עצמי- כמה מקרים יש שזוגות מתחילים את הקשר כשהם דלוקים ומאוהבים לכמה שנים ואז אחרי חתונה וילדים הקשר הולך ודועך עד שמתגרשים (כשבהתחלה היה קליק מטורף, כן?). אז אולי ההרגשה הזו היא לא תנאי הכרחי לזוגיות טובה? אולי זה משהו שיכול להיבנות עם הזמן?

בתלכס, הדילמה שלי היא האם לתת צ'אנס לזוגיות כשאני לא מרגיש את הניצוץ עם הבנאדם אבל היחסים ביננו הם טובים כי שנינו אנשים טובים, או שכדאי להיפרד כדי למצוא את הבחורה שכן תזיז אצלי משהו בלב.

אני רואה את ההורים שלי לדוגמא, הם חיים ביחד כבר מעל שלושים שנה, לומר שהם מאושרים ומאוהבים? לא יכול, אני לא יודע מה עבר עליהם לפני שנולדתי ואני עד היום לא יודע מה קורה בחדרי חדרים. אבל מה שכן, הם מחזיקים ביחד, יש להם אחד את השנייה ויש אל מי לחזור בסוף היום הביתה ואני די בטוח שהם לא רואים את החיים שלהם בנפרד אחד מהשנייה.

יש לי בראש את האישה שאני רוצה, את האחת שאני חושב שהכי תתאים לי ובינתיים אני לא חושב שזו היא. האם לרדוף ולחכות לאחת? או שהיא בכלל לא קיימת והכל בראש שלי? כי אני אצטרך למצוא פשרות עם עצמי על כל אישה שתהיה לי וזה תלוי בנקודת המבט שלי מעבר להתאמה ביננו.

הרבה מחשבות ותובנות סביב זה, אבל בסופו של דבר כשאני מדבר איתה אז אני לא מרגיש משהו מעבר לעומת שיחה עם חבר טוב אחר. אני מרגיש שאני צריך להתנהג איתה אחרת מתוקף ההגדרה שלנו. אני מדבר איתה בשיחת וידיאו ולא יכול לומר "וואו, איזה כיף שאנחנו ביחד".

זהו, תודה למי שקרא ואני מקווה שתצליחו להבין אותי בין השורות :)