אני רציתי לפרוק מה שיושב לי על הלב כבר הרבה זמן
אני בן 18לפני גיוס בחיים לא היתה לי זוגיות ואולי ידידה אחת או שתיים כל החיים שלי וכשהייתי קטן זה לא ממש הפריע לי אבל היום זה מפריע לי
אני בחור גבוה (1.80) ויחסית נראה בסדר .
אמא שלי נפטרה כשהייתי ילד ואבא שלי עסוק בעבודה רוב היום והוא לא בן אדם שאני יכול לבוא ולפרוק לו מה שיושב לי על הלב גם כי אני לא רואה אותו כמעט בגלל השעות עבודה שלו וגם הוא לא בן אדם שאוהב להקשיב ולשמוע רגשות ומחשבות (בן אדם קר)
יש לי יחסית הרבה "חברים" שיתקשרו או ישלחו הודעה כשהם צריכים משהו ממני וכשאני צריך משהו או סתם לדבר הם יסננו או שיגידו שהם לא יכולים לשבת למרות שהם לא באמת עסוקים . אני מרגיש לבד ואין לי למי לפרוק את המחשבות שלי ובגלל המצב הזה אני התחלתי לעשן ירוק מאז כיתה ח או ט המצב ככה ולהתנסות בסמים שונים כפיתרון / להעביר את הזמן אבל הבעיה היא לא הסמים( למרות שאני מפחד ליפול ולהתמכר לדברים שהם לא גראס בגלל שאני יודע למה סמים יכולים לגרום וראיתי עם השנים אנשים שהתפלפו מסמים ומה זה גרם להם) אלא שהמחשבות אוכלות אותך מבפנים ואין למי לפרוק אותם החוצה וכשאני סאחי המחשבות רצות וכשאין לך למי לפרוק אותם ואתה מרגיש בודד זה קשה אבל כשאני מעשן הכל נרגע ואני צולל לשעה שעתיים ואז עוד פעם עושה עוד שאחטה וככה זה ממשיך ואני מת למצוא בת זוג או חבר אמיתי כי בתכלס שאני חושב על זה אין לי יותר מידי אינטרקציה עם אנשים ולפרוק דברים שיושבים לי על הלב אף פעם לא פרקתי עם אף אחד בגלל חוסר אמון באנשים
פעם ראשונה בחיים שפרקתי את המחשבות שלי ואם יש אנשים שמרגישים כמוני אשמח לשמוע את הדעות שלהם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות