מרגישה מבולבלת. החלטה גורלית מדי

אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי.
אני בת 20, יש לי פטור מהצבא ושנה שעברה סיימתי לימודים, סיימתי פנמייה וקיבלתי מעמותה מדהימה דירה ממש שווה (עם שותפים) במיקום שבו גדלתי, באיזור מהמם ומלא טבע ואני לא משלמת על כלום ובאמת באותה תקופה זה הציל אותי, ניסתי לעבוד כי כבר היה מאוחר מדי לשירות לאומי כי זה כבר היה אמצע השנה אבל היה קשה לי למצוא עבודות כי זה בכול זאת פריפריה ועד שמצאתי משהו לא באמת נהנתי ולא החזקתי שם יותר מחודש.
באמצע שנה החלטתי ללכת לאילת עם חברה, סתם כי בדיוק התפטרתי מעבודה והיה לי נמאס והרגשתי שכבר לא הולך לי שם ואז הגעתי לאילת וחוויתי חוויה מטורפת וגדלתי והתפתחתי והשגתי ככ הרבה רגעים יפים וחוויות וקיבלתי יותר ביטחון והצלחתי לעמוד על שלי וקיבלתי ערך לכסף ולעבודה וגם הכרתי מישהו ובקיצור חצי שנה מדהימה אבל בראש שלי ידעתי שזה זמני, כי בכול זאת זה לא בדיוק חיים ואי אפשר לעבוד 12 שעות ולחיות במגורים של עובדים או לגור עם חבר שלי ולהסתמך עליו מבחינת בית, וגם בתכלס למרות שהיה לי כיף לגור איתו אבל זה לא בדיוק היה הפינה שלי וחשוב לי להרגיש יציבות (לא באשמתו, זה פשוט כי לא אהבתי את הבית), בכול מקרה הייתי חודשיים בצפון, נסתי להמשיך הלאה ולהתנתק מהכול לפני שאני מתחילה שירות לאומי אבל אני לא באמת הצלחתי להתגבר על זה ונהייתי עצובה מהחוסר מעש והלבד שלי, כן למדתי שוב איך לחיות עם עצמי כי אחרי תקופה ארוכה באילת שבקושי הייתי עם עצמי כי עבדתי 12 שעות ואז חזרתי לבית והייתי עם חבר שלי או שהייתי יוצאת עם חברות ובאמת תמיד היה לי כיף ואז מכול זה פתאום להיות לבד היה מעבר חד מדי אבל רציתי להתכונן לפני השירות לאומי ובגלל זה עזבתי מוקדם מדי, ואז התחלתי את השירות לאומי והבנתי שוואלה אני רוצה לצאת מעפולה, אבל לאן? לאילת? כי אני נהנתי שם ממש אבל זה זמני, וכן אני יכולה לחזור ולהסתדר ולחיות ולהנות שם אבל זה לחיות באי וודאות, והאמת שאני פשוט מבולבלת ובעיקר לחוצה מהבחירה שלי כי אם אני אעזוב את הצפון אז אני אאבד את הדירה ואם לא יצליח לי באילת אז זה אומר לחזור לבית של אמא שלי שזה סבבה אבל לא יהיה לי שם את השקט שלי וזה בעיה, או שאני אוכל לגור בטבריה בדירה שיש למשפחה או שאולי אני אתחיל לחפש שירות לאומי אבל האמת שאין לי מושג מה לבחור, אולי עם כלבים אבל לא יודעת אם באמת אני אמצא משהו עכשיו שכבר התחילה השנה.
ובעיקר מציק לי שאני לא מרגישה כבר שייכת לא לצפון ולא לאילת, לכול אחד היתרונות והחסרונות שלו, אבל הזוי לי לדמיין את עצמי נשארת באילת לתקופה ארוכה, נכון שהיה לי שם מטורף אבל מה אני אשאר שם כול השנה? ואם לא אז לאיפה אלך?
אבל בתכלס באילת באמת נהנתי והחזקתי בעבודה ויכלתי לחסוך אבל מצד שני לא יודעת אם זה החיים שאני רוצה לעצמי, לחיות במדבר ובלי החורף והנופים הירוקים שחיכתי ממש, או שאני סתם פשוט מתלוננת בלי הפסקה אבל זה באמת מלחץ כי זה מרגיש לי גורלי מדי על העתיד שלי, כי מצד אחד זה יציבות ובית אבל לא באמת טוב לי שם מבחינת איך שאני מעסיקה את עצמי ואני לבד שם, או שזה פשוט בגלל שעדיין לא התגברתי על אילת, זה כאילו אני חיה בעבר, אבל מצד שני אילת זה אומר להיות סופר עצמאית, אולי גם להשכיר דירה בהמשך אבל זה גם מפחיד לדמיין את העתיד שם, זה דברים שהייתי אמורה לעשות עוד שנתיים אם כבר, וזה או ללכת על הבטוח או לקחת סיכון, ואני בחנתי כבר את עצמי, הלכתי חודשיים לפני השירות שלי לצפון ורציתי לראות אם אתגבר על זה או שארצה לחזור לאילת אבל ראיתי שזה לא עבר לי ורק שקעתי לעבר וגם נסתי לחפש עבודה אבל לא היה כלום וגם אם יהיה זה לא אותו דבר כמו אילת.
וזהו מרגישה מבולבלת ולחוצה.
סליחה על החפירה ואם הגעתם עד לכאן אז מעריכה :)