מרגישה לבד, סיימתי תקופת מבחנים עמוסה מאוד לפני כמעט חודש. מאז חזרתי אל ההורים

סיימתי תקופת מבחנים עמוסה מאוד לפני כמעט חודש. מאז חזרתי אל ההורים.
ביליתי עם חבר שלי, ציפינו לזה הרבה זמן. חווינו כבר תקופה ארוכה קשיים בקשר וניסיתי לבחון את זה, זה לקח זמן אבל נפרדתי ממנו לאחר כמעט 4 שנים מדהימות יחד. אהבנו כל כך, ראינו עתיד משותף. אני שבורה וכואבת, לא רציתי להיפרד, אך לא הייתי מסוגלת להישאר. למרות האהבה המדהימה, הוא לא נתן לי תחושת ביטחון מלאה, הוא נלחם על עיקרון. לא הייתי מסוגלת למשוך את זה עוד, לא יכולתי להישאר. התחושה שלי הייתה שאני לא סומכת עליו לחלוטין וזה העיק עליי. הוא ציפה שאני פשוט אסמוך עליו. קשה לתאר את כל המורכבויות בקשר הזה ולכן לא אפרט. רק אציין שזו אחת התקופות הקשות שאני חווה, אני שלמה עם ההחלטה אבל מנסה עדיין להתמודד, זה מאוד טרי, הפרידה קרתה לפני כשבוע.
במקביל לכל מה שקרה עם החבר, נפגשתי תוך כדי עם חברה אחת מהבית, נקרא לה הדס. הדס היא חברה טובה שאני מכירה שנים מהישוב שלי. היא יחסית דומה לי, היא ציפתה ושמחה לראות אותי ואכן נפגשנו כמה פעמים, שיתפתי אותה בחששות וגם בפרידה והיא ליוותה אותי. יש לנו עוד חברה, נקרא לה מאיה. מאיה היא חברה שלי מהבית ספר, אנחנו גם מכירות שנים. לא תמיד שידרנו על אותו גל, היא יותר שונה ממני, אבל היה לנו חיבור שהחזיק לא סתם כעשר שנים. בשלב מסוים אני הפגשתי בין הדס למאיה שלא הכירו לפני כן. נהיינו יחד שלישיה של חברות. כולנו בחורות יחסית שקטות וחמודות באופן כללי.. וזו הייתה נקודת חיבור חזקה. נפגשנו תמיד והקפדנו לעדכן על הכל בקבוצת ווטסאפ משותפת. היה לי ולמאיה משבר ראשון לפני שנתיים היא הרגישה ממני התרחקות, אני הרגשתי ממנה גם, זה הצטבר, התפוצץ, דיברנו על זה, היא זרקה לי אז שזה מרגיש לה שהיא אפילו יותר מחוברת להדס, למרות שהן מכירות הרבה פחות ממה שאנחנו מכירות וממה שעברנו יחד.. בסופו של דבר זה הסתדר, היא הראתה נכונות והרבה זמן מאז שהכל בסדר וטוב. יש לה אופי קשה, היא מצחיקה וכובשת מצד אחד, תומכת, ומצד שני אנוכית לפעמים, קרה ועוקצנית. חשוב לציין שהדס הייתה מאוד ניטרלית בריב ההוא.
לפני שנה אני עברתי ללמוד בעיר אחרת, הדס ומאיה נשארו ללמוד בעיר באותו מוסד לימודים. הן עברו לגור ביחד, התחברו ושמחתי בשבילן סך הכל. עכשיו, אחרי תקופת המבחנים שהייתה לכולנו, אחרי שלא התראנו חודש וחצי, אחרי הפרידה מחבר שלי, אחרי שהדס הייתה שם בשבילי - מאיה לא דיברה איתי אפילו לא פעם אחת. לא יזמה שום שיחה, ולמרות שאני והדס ציפינו להיפגש כולנו, מאיה לא יכלה באותו זמן. אוקיי, קורה. אבל היא לא יזמה כלום מאז.. ככה כבר כמעט חודש. אני הכי פגועה שיש. היא לא יודעת על הפרידה, היא לא יודעת כמה עברתי בתקופת זמן הזאת. היא כנראה לא ציפתה ושמחה להיפגש כמוני, לא רצתה.. יש לה חבר חדש, כמה חודשים כבר, וחבורת בנות צמודה מהלימודים שלה. אני לא יודעת אם אני פשוט הפכתי להיות מובנת מאליה או שהיא מקנאה בי או שאני לא חסרה בכלל או שאלוהים יודע מה. לא רוצה לנסות להבין. אנחנו כנראה באמת לא מתאימות להיות חברות אם ככה. אבל אני פגועה מאוד. זו תקופה רגישה גם ככה. שתיהן היו שם כל הזמן, מתחילת הקשר עם האקס למשך כל הדרך, תמיד שיתפתי אותן. אני לא מרגישה שאני יכולה להגיד לה על הפרידה, לדבר איתה על המצב הזה או לסלוח לה ואני גם לא מסוגלת לשאת עוד אכזבה. לא מאמינה שבסופו של דבר מאיה חברה של הדס אחרי שנים שאני חברה של כל אחת מהן בנפרד. זה לא מגיע לי. אלו שתי חברות ״האמת״ היחידות שלי. הדס למזלי בחורה טובה, אבל קצת נגררת ואני לא יודעת למה לצפות כבר. כפי שאתם מבינים אני לא מתחברת בקלות לכל אחד, במיוחד לא לבנות. אני מגיעה לכל קשר עם שקיפות, אני לא יכולה לזייף, לא יכולה להיות מי שאני לא. אני עדינה, רגישה, אני אולי קצת מוזרה לפעמים. אבל אני נאמנה, חשוב לי ממי שבחיים שלי מאוד, ואני לא מרגישה שיש מי שבאמת מעריך את זה ויכול להתמודד עם זה. חוץ מהחבר שלי, שהוא עכשיו אקס :( הסתדרנו מדהים והוא קיבל אותי כמו שאני ואהב..
קשה לי מאוד. אני מרגישה הכי לבד שיש, הכי קרובים אליי זו הדס ואמא שגם איתה מאוד לא קל לי. לא מסוגלת לשתף חברות מהלימודים בדבר כזה. האמון שלי נשבר, מרגישה עצובה. אולי אני לא מסוגלת להתנהל בעולם הזה? שכולו בנוי על מי החזק ומי השולט? אני פשוט לא כזאת חזקה, אני יכולה לזייף אבל בסוף קולטים מי אני, מזהים חולשה. ואולי אנשים לא רואים את זה בעין יפה. אני לא יכולה באמת להיפתח בפני כל אחד, הרבה נרתעים מהרגישות הזאת ומעדיפים את החזק כמי שצריך להתחבר אליו. גם את מאיה והדס לא שיתפתי בהכל, אני מרגישה שאני חצויה עם כולם. שמה מעין מסכה כי ככה מתנהלים בעולם הזה. אני לא משתפת אף אחד עד הסוף. קצת נמאס לי, רוצה חברים אמיתיים, שאכפת להם, שמקבלים אותי כמו שאני :(