לא מבינה את בעלי, למה הוא מושך אותי על כך הרבה זמן למה?

שלום לכם ,
בהמשך לשאלתי 330756
עשיתי הכל , מרגישה מובסת , והחלטתי שדי , אני נובלת , אני עושה הכל לבד וזה היה בסדר מבחינתי , אני קיבלתי את כל ההתעלמות שלו וזה היה בסדר מבחינתי .
בחודש שעבר הילד שלנו התאשפז עקב דלקת ריאות ! אי אפשר לתאר כמה בכיתי , ישנתי על הרצפה לידו , לא ישנתי שבוע שלם , לא אכלתי טוב בכלל רק מה שהביאו לי , לא עישנתי כי לא היה מי שיהיה עם הילד , לא התקלחתי , חוץ מפעם אחת לשעה שבעלי בא להחליף אותי .
והוא ?
הוא היה יום אחד איתנו (ביום של האשפוז) ולאחר מכן נעלמו עקבותיו .
לא באמת ,
אבל ככה הרגיש לי , הוא היה בא 'לבקר' (מתוך שבוע יומיים לשעה שעתיים ) ,והחליף אותי לשעה אחת שרק הלכתי לבית להתקלח ולהביא ציוד וגם בשעה הזאת הזעיק את ההורים שלו ...
במשך שבוע שלם הרגשתי אוויר , אפס , הייתי שבר כלי ללא שינה , ללא מקלחת וכל טיפול בילד היה עליי , וכמה בכיתי כמה דאגתי לו , ובעלי אפילו לשאול אותי אם אני בסדר ?
לא שאל . אמר לי בטח קשה לך ואז התחיל לפטפט כמה הוא עמוס בעבודה לא נתן לי שניה להגיד די .
נשברתי קראתי למשפחה שלי שיעזרו לי (ואני אחת שלא משתפת דברים כאלה עם המשפחה ) אבל הייתי זקוקה לעזרה . הייתי צריכה את השניה לרדת למטה עם קפה . כל מה ששמעתי במחלקה היה בכי של ילדים לא היה לי שניה של שקט , אבל אני יעשה הכל בשביל הבן שלי .
ביום לפניי השחרור המיוחל התפוצצתי אמרתי לו בוא תהיה איתו הלילה אתה .
אמר לי טוב .
לאחר מכן שלח לי בעלי תמונה של מדחום שיש לו 38 מעלות חום והוא לא יכול לבוא הלילה להיות עם הילד .
אני שתקתי אמרתי לו טוב .
שחזרנו אני והילד הביתה הודעתי לו שדי אני רוצה להתגרש לא טוב לי איתו והוא יודע .
הוא אמר ואני מצטטת "את מגעילה אותי עם הדיבור הזה שלך רק את בסדר ואני לא "
והסתגר בחדרו ימים.
לאחר הדלקת ריאות אני לקחתי את הבן שלנו לרופאים שקבעו לו ועדיין זה לא נגמר יש לו חרחורים אז הוא צריך עוד צילום ועוד ביקורת , כמובן שבזמן הזה אני מטפלת בעוד ילד כדי להכניס כמה שקלים הביתה . עושה בייביסיטר לשניים נוספים ומה שצריך .
ששאלתי את בעלי " מתי יושבים לדבר על הדברים " כי כבר עבר שבוע מאז שאמרתי לו שאני רוצה להתגרש. הוא אמר "בזמן שלי יתאים ויש אנשים שלוקח להם גם חמש שש שנים להתגרש " אמרתי לו "לי אין זמן, צעירה אני לא נעשית והחלום שלי זה בית משפחה כמו שאתה יודע וידעת עליי מההתחלה וזה דבר שאתה מונע ממני ." ושוב פעם הוא חזר "את מגעילה אותי עם הדיבור שלך אל תדאגי להתגרש אנחנו מתגרשים"
ועד עכשיו הוא פשוט הולך לעבודה סוגר את הדלת של החדר ושותק . אבל לבקש ממני דברים כמו לסדר לו ניירת מסויימת , לבטל לו דוח , לקנות סיגריות הוא מבקש חופשי , בוואצפ הוא חוסם פותח אותי כמה שמתחשק לו שהוא עצבני (כשאני לא ממלאה את הרצונות שלו או מזכירה שוב שצריך לדבר על הסכם גירושין ) הוא חוסם, אבל שהוא צריך משהו הוא פותח .
מרגיש לי שלעולם לא אוכל לסמוך עליו עם הילד . ביקשתי השבוע שעה שישמור על הילד בזמן שאני אלך להתאמן קצת, הוא אמר " בסדר" אבל עד שיום האימון הגיע היה בדיוק לילד תור לרופא ולקחתי אותו. ואיך שהגעתי הביתה בעלי פיתח איתי ריב על שטות (ביקשתי ממנו שיקלח את הילד כי אני חייבת לרוץ לקנות תרופות לילד ואז לאימון ) והוא לא היה מוכן לקלח אותו אמרתי לו "די נמאס לי כלום אתה לא עושה מה ביקשתי סך הכל לקלח אותו? " הוא אמר לי "תקלחי אותו את שתחזרי " הסברתי לו שאני חוזרת מאוחר אז הוא אמר אז " תקלחי עכשיו" אמרתי "אין בעיה אז תלך תקנה אתה את התרופות לפניי שכללית פארם יסגרו " *הוא לא היה מוכן ללכת לקנות תרופות לילד שלו* נשבר לי הלב פשוט התרסק !!
ביטלתי את האימון נשארתי עם הילד קילחתי הלכתי לקנות תרופות חזרתי עליתי לנוח , בשלוש בבוקר קמתי ניקיתי את הבית הוא ביקש שאנקה לו את החדר אמרתי לו אין בעיה שאחזור מהבייביסיטר (אנחנו ישנים בנפרד כבר חודשים ) ולא הספקתי אז הוא עצבני קצת .
אז החלטתי שיותר אני לא עושה לא כביסות שלו לא כלום שיסתדר לבשל לא בישלתי כבר שבועיים (וזאת הקלה כי אני אוכלת מעט ביום ובשבילו כל הזמן הוא רוצה אוכל מבושל )
בקיצור הכל כתוב בבלאגן אני יודעת אבל גם הראש שלי בבלאגן אני צריכה עזרה מצד אחד עם הילד ואני מפחדת מצד אחד להתגרש אבל מצד שני רוצה להתגרש החלטתי שדי , אבל בעלי מושך אותי לא מוכן לדבר אפילו על הסכם , אמרתי לו אני מוותרת על מזונות אם החלוקת ימים תהיה שווה בשווה וכל ציוד לילד נקנה שווה בשווה אני רוצה שימי הולדת של הילד נעשה יחד .
אני רוצה להתגרש יפה , אני רוצה שיהיה לילד שני הורים שיכבדו זה את זה .
אבל מרגישה שהוא מוציא אותי מדעתי .
שבעה חודשים עוד מעט שמונה שהוא לא שכב איתי . מעל 13 חודשים (הריון בסיכון לידה והנקה ) לא היה לי זמן לעצמי לא היה לנו דייט שלנו כי הוא תמיד מוצא סיבות לריב לפניי , כשיצאתי עירומה מהמקלחת כדי לזכות באיזה שהיא תגובה זה היה קור כלבים והתעלמות מוחלטת , שלבשתי פיג'מות סקסיות שקניתי במיוחד אפילו לא ליטוף ושביקשתי מילה במילה "אני רוצה להיות איתך " הוא אמר שאני לא בסדר , שהתרחקתי והתעלמתי הוא אפילו לא חיפש ,שיצאתי התבשמתי הוא שאל רק לאן ואפילו לא התקשר , ואני שותקת ושותקת אבל אני לא מסוגלת לשתוק יותר. אין לי מה לחפש איתו ואפילו קצת מתחילה לשנוא אותו , עוד מעט שש שנים ביחד עוד מעט חוגגים יום נישואין שלישי ילד משותף , למה הוא כזה קר ?! ואני את השנתיים וחצי האחרונות רק אני
נלחמתי הרבה זמן על המערכת יחסים הזאת כל הסביבה שלי אמרו לי להתגרש ( לא כי סיפרתי להם הם פשוט ראו התנהגויות שלו במצבים שונים ) , היה פעם אחת שבאמת ארזתי תיק (הוא קילל אותי בשכרות שלו זה היה משהו חד פעמי ולא קרה מעולם לפניי ולכן סלחתי ) אני מאמינה שהלב שלו לא איתנו המשפחה שלו , אני באמת מאמינה שהוא מאוהב באחרת , אז למה למשוך אותי כל כך הרבה זמן ??? למה לתת לי להוציא נהרות של דמעות על הזוגיות הזאת .
למה לתת לי להלחם כל פעם מחדש ? ואני יודעת שאני צריכה להתאפס על עצמי להיות בשליטה יש לי ילד.
אבל איך לעזאזל מתגרשים ואיך אפשר לעשות את זה יפה , שהצד השני לא מתקשר בכלל?? שהוא כל כך אגואיסט שהוא אפילו לא נלחם , איך להתגרש מאבא שהיום אני בטוחה שהוא אבא לא טוב , שלא הולך לקנות לילד שלו תרופה אחרי אשפוז , אבא כל כך גרוע שלא מוכן להיות איתו במשותף בקושי , שכל הזמן עייף שרק מחפש לריב איתי על כל דבר קטן .
איך לעזאזל יוצאים מהלופ הזה .
מגיע לי יותר , אני שווה יותר ,
אני יודעת שנתתי מעצמי 110 אחוז , אני יודעת שלא ניתן להציל את הזוגיות הזאת .
אבל למה הוא מושך אותי על כך הרבה זמן למה ! הוא עקשן מאד ואני פחות .
אני רק רוצה לסיים את זה יפה .
איך לעזאזל עושים את זה