אם הוא יפגע בעצמו עדיין יהיה לי מצפון, מה לעשות?

היי, אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל וכמה לפרט או איך בכלל לנסח דבר כזה? אני די אובדת עצות ופיתרונות.
הייתי תלמידה חדשה תחילת כיתה ז . בדיוק התקופה של סיום הבת מצוות והתחלה של כל הבר מצוות ...
ככה שהיו לנו הרבה מפגשים שכבתיים , מישהו שלמד פעם בכיתה הזו ושמר על קשר עם כולם היה מגיע כל פעם לאירועים, למפגשי חברתיים, תנועות נוער וכדומה.
הכרתי אותו והתחברנו מאוד נהיינו חברים טובים מאוד.
שמתי לב שמשהו התחיל להתשנות בהתנהגות שלו, בגלל שאני לא מכירה אותו הרבה זמן בהתחלה קצת התעלמתי... אבל שמתי לב שמשהו מוזר קצת, הוא החליט להתחרק הכרתי אותו כמישהו שמח וחייכן, שאוהב לדבר ולספר סיפורים ואחד כזה שחי את החיים הטובים כמו שאומרים... בתקופה כלכך קצרה הוא השתנה , לכל אחד יש תקופות טובות ופלות טובות וזה מובן וזה ברור.
דיברתי על זה עם חברה שלי שהיא חברה נורא קרובה שלו שלמדה איתו בכיתה כמעט שש שנים בערך..
אמרתי לה אם היא שמה לב למשהו מוזר.. באופן מפתיע למרות שחשבתי שאני מדמיינת או שאולי משהו השתנה.. היא הסכימה איתי לגמריי היא אמרה לי שהיא שמה לב איך...הוא לא הילד שהיה פעם.
הגיע טיול שנתי של הכיתה רק של הכיתה ובערב עשינו על האש אצל אחד הבנים בכיתה. כמובן שכל הכיתה הייתה מוזמנת והוא גם רצה להצטרף כולנו הסכמנו למרות שהוא עדיין הרגיש דחוי.
דיברנו הבנות בנינו, ואמרנו כזה שצריך לתת לו'צת יותר צומת לב אחרי שהוא שאל המון פעמים אם בטוח זה בסדר שהוא והוא לא נדחף. לתת לו להרגיש באמת חלק.
באותו הערב הוא שלח לי כמה הודעות בוואצפ.
שכחתי לציין שהיינו מתכתבים והנורות האדומות החלו לבצבץ ... קצת מוזר של פעם שאני שואלת "מה קורה?" "מה איתך?" תמי התשובה תהיה "רע" "נורא" סביר מינוס"
שאלתי אותו הרבה פעמים..מסולם של אחד עד עשר כמה אתה? תמיד היה מינוס משהו...
בקיצור הוא כתב אמירות אובדניות ... חלק מהמשפטים שהוא אמר היו..
אני רוצה רק שהיום ייגמר ושאני לא אקום.
באותה השנייה לקחתי את הרגליים שלי ואת חברה שלי שמודעת לכל מה שקורה בסיפור והתחלנו ללכת אליו הביתה.
רציתי לדבר איתו פנים אל פנים... הוא לא הסכים.
הוא לא היה מוכן לשמוע... לאט לאט עוד דברים מוזרים ונורות אדומות התחילו לקרות...החלטנו לעשות משהו ... הלכתי ושיתפתי את אח שלו הגדול שישים לב למה שקורה, שיגיד להורים שלו.
אח שלו הגדול הבין נורא והוא שמח מאוד שפנינו אליו הוא אמר להורים שלו לשים לב..הם כנראה דיברו איתו או משהו..
אבל? הסיפור מתחיל להשמע לי כמו סצנה מסרט..
הוא היה כועס עלי שלא הייתי מדברת איתו למרות? למרות שהוא כל פעם הוא היה מובך ומתביש לדבר..
שמתי לב שאני אף פעם לא ראיתי לו את הידיים..
הוא תמיד מכוסה ולובש בגדים ארוכים.
היום היינו בטיול של התנועת נוער..
והיה חם כלכך והוא עדיין נשאר עם סוודר, הגענו למקום עם מים אחרי מסלול של 13 קילומטר של חום וזיעה והוא לא ניכנס כדי שלא יראו לו את היידים..
או שאני הוזה או אולי מדיימנת.. או? או שיש מצב שזה סימני... אני מפחדת לחשוב על זה ...אם להגיד את האמת? אני לא מבינה ... קיבלתי מתנה אנשים נפתחים אלי נורא בקלות ואני מוצאת את עצמי עוזרת ופותרת בעיות לעוד ועוד אנשים..שבתכלס אני מוצפת בבעיות ...אבל? אני לא מתלוננת זו מתנה ואני משתדלת לנצל אותה לטובה.
אבל? הוא כבר מעיק עלי יותר מידי..
אני לא יודעת מה לעשות..העיניים נהיו מוזרים בקטע שאני מפחדת שהוא באמת כבר פוגע בעצמו.
ניסיתי היום במשך שעתיים לשאול מה הסיפור עם הארוך..התשובות שלו היו מפחידות..
"את לא תביני זאת לא סתם סיבה"
"אני לא יכול לדבר על זה זה קשה לי"
ואז פשוט חתרתי לעיניין אחרי המון זמן ושאלתי אם הוא פוגע בעצמו..הוא אמר לי שלא והוא בכל זאת לא רצה לספר לי את הסיבה..
העיניין מתחיל להיגרר ולהפריעה לי ולהציק לי מכל הסיפור.
כמובן שזה לא כל הפרטים בסיפור ויש עוד המון דברים..אבל אני לא ממש מרגישה בנוח לשתף באתר אינטרנט..בייחוד שזו פעם ראשונה שאני שואלת משהו.
קודם כל תודה רבה שקראתם, אני אשמח אם יהיה לכם עצה בישבלי..
רעיון? מה עושים? למי פונים?
נ.ב. שיהיה לכולם יום טוב ומדהיםם, חברההה חיים פעם אחת בבקשה קחו את החיים בפרופורציה הכל לטובה...ואיך אומרים? יהיה בסדר:}בכיתה ז היה את כל הקטע של הבר מצוות בכיתה שלנו.