קבוצת החברים שלי מתפרקת

שלום לכולם,
אז בגדול יש לי קבוצת חברים טובה עוד מימי התיכון, אנחנו סה״כ 4 חברים.
אבל, הבעיה היא שאני מרגיש שהקשר הוא לא מה שהיה בעבר ושאפילו היחסים בינינו מתרחקים.
אנסה להסביר את היחסים עם כל השלושה:

מתנאל- בגדול, החבר הכי ״נורמאלי״.
פחות עושה דרמות, יותר זורם ובדר״כ הוא איתי באותו הראש.
הבעיה איתו, היא שיש לו חברה חדשה והוא פחות זמין כמו בעבר… וגם ביציאות, הוא מתכתב איתה הרבה בוואצאפ.
חוץ מזה, אני גם לא רואה אותו המון, כי הוא נגד בצה״ל.

תמיר- אולי החבר שמאז ומעולם לא היינו 100% קרובים. הוא ידוע בכך שהוא זורם ולא דואג מכלום והכל תמיד הולך לו בקלות.
אבל מגיע מבית רוסי קשה, שממש לוחצים עליו להתקדם כל הזמן ולעבוד לפי הספר.
הוא השתחרר לפני חמישה חודשים (עשה יג׳ יד׳) בערך ומאז ההורים שלו לוחצים עליו ללכת ללמוד בטכניון ומה לעשות, זה השפיע עליו. עכשיו הוא משפר בגרויות ועובד על פסיכומטרי כדי להתקבל לשם.
בסביבות מרץ, הוא יעזוב לחיפה וכנראה שבזמן הזה הקשר איתו ידאך משמעותית.
הוא מדבר המון על העניינים האלו ברוב היציאות ומרגיש שאין לו חיים חוץ ממה שההורים שלו מורידים לו לראש.

יוגב- פעם היינו מאוד קרובים אבל היום אני מרגיש שלא רק שהתרחקו, הוא עוקץ אותי המון.
מאז שהוא השתחרר, גם לפני חמישה חודשים (עשה גם כן יג׳ יד׳- ולדעתי, רק כדי להתחמק משירות קרבי) הוא גם התחיל לצאת בהצהרות על ״העתיד״ אבל בצורה מאוד מוגזמת.
הוא אמר שהוא מתכוון להשכיר דירה, לעבוד בעבודה שהבוס לא יחליט לו על מתי בא לו חופש כי הוא יעמוד על שלו, יחסוך כסף ויטוס לחו״ל ואז ילמד את התואר הכי שווה בטכניון כי זה קטן עליו.
עכשיו, חברים, האמת צריכה להיאמר, הבחור בקושי הוציא בגרות, יש לו כל פטור אפשרי וגם זה בקושי עזר לו, הוא ידוע בעיקר בדיבורים שלו.
הוא עצלן מטבעו ואדיש ברמות לחיים.
לגבי עבודה, הוא מצא משהו ועכשיו הוא לא עובד כבר שלושה שבועות כי אין עבודה שם ולגבי דירה, אצטט אותו: ״עד שלא אהיה בעבודה טובה זה חסר טעם לצאת מהבית כי אין כסף״.
כשהוא השתחרר, הוא החליט ללמוד לפסיכומטרי והיה סגור על כך שהוא יקבל ציון גבוה ויהיה טוב.
ואז, ביום המבחן הוא אמר שלא הלך לו טוב ובום הוא קיבל פחות מ 450!
כשהוא סיפר לי על כך, הוא לא הבין מאיפה זה בא ופתאום, הוא אומר שהוא הבין שלימודים זה לא בשבילו…
יש להדגיש שלאורך כל התקופה הזו, הוא מטיף לי מוסר, אומר לי על כמה שהדרך שלי היא שגויה, שזה גרוע שאני לא רוצה לצאת מהבית כרגע, שהעבודה שלי היא לא משהו רציני (אני מאבטח ועושה את זה בשביל המועדפת) ושהייתי צריך להתחיל פסיכומטרי מזמן כי אני משוחרר שנתיים ועוד נפלאות בסגנון הזה.
עכשיו, אחרי שהוא שמע מתמיר שהוא מתכוון ללכת לקורס פסיכומטרי ואז לטכניון, הוא רוצה לרכוב על זה כי ככה בטוח יילך לו טוב יותר בבחינה ואז גם יהיה לו במי להיעזר בטכניון…
כמו שהבנתם, הוא מתנהג כמו סטייק ועוקץ אותי באמת, כמעט על בסיס קבוע.
ועוד לפעמים על דברים כל כך קטנים (כמו על חולצה שלבשתי שלדעתו הייתה מכוערת).

ואני, אני שמנסה להיאחז בחברים הטובים שלי מהעבר, מנסה תמיד להשרות אווירה של שלום, של צחוקים, של ״לזרום״ כזה, כי באמת שאני אוהב אותם אבל האווירה איתם ביציאות כבר לא אותו הדבר… לא נחמד לי להיעקץ כל הזמן או לדבר על עניינים שקשורים ללימודים… וגם אין לי חברים אחרים… אני עכשיו לא מתכוון להתחיל תואר כי גם אין לי כסף… ואני עדיין לא יודע מה אני רוצה מעצמי.

אד הגענו לשאלה, מה לעשות? איך להתקדם מפה? מה הייתם עושים במקומי לגבי החבורה?

כל עזרה תתקבל בברכה.