זוגיות שלא מתקדמת לשום מקום (בני 26)

היי,
חייבת התייעצות ועזרה.

אני בזוגיות כבר כמעט שנה,הכרתי את בן זוגי (שנינו בני 26) קצת לפני שהתחילה הקורונה.
את רוב הזוגיות ביססנו בתקופת הכי מוזרה והזויה שיש.
שרדנו בידודים,סגרים,משברים הכל בשנה האחרונה.מה שגם תרם לחיזוק הקשר ואנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה.
עכשיו איך שמגבלות הקורונה הוסרו ויכולנו לצאת למקומות כמו מסעדה והכל,הדברים די התחילו להתערער מהצד שלי.
סופסוף שישבנו במסעדה פעם ראשונה,ואני אפילו לא הזמנתי אוכל אלא רק כוס שתייה הוא לא טרח להציע לשלם עליי.
לא שאני צריכה שמישהו ישלם עליי אלא רק לשם המחווה.
רק אחרי ששם לב שאני לא מוציאה את הארנק או משהו שאל אם ארצה שישלם עליי-ועניתי שכן.
דיברנו על זה אחר כך ואמרתי לו שדווקא כן ציפיתי שיזמין אותי ואז הוא אמר שהוא מצטער שלא חשב על זה.
אחר כך דיברנו על זה שוב בלילה,והוא אמר שבגלל שהוא שם לב שאני עצמאית והכל אז לא חשב על זה-אז אמרתי לו יודע מה נעשה פשוט חצי חצי.
ובלב התבאסתי ממש.
כאילו,זה לא שכל התקופה בקורונה יצאנו למקומות ושילמת עלי או חיזרת במשהו,אז למה לא בא לך לפנק את הבת זוג שלך?
ופה אני חייבת לציין שבתקופה של הקורונה ממש יצאתי מגדרי לפנק אותו בכל מיני דברים,אפילו לשלוח לו חבילה ענקית הביתה עם מלא שטויות וממתקים ודברים ליומיום ואפילו הוא הופתע.
ועוד כל מיני דברים ולבוא עם טייקאווי אליו הביתה וכו ולהשקיע.
כי גם שנמצאים בבתים אפשר עדיין לחזר.
ועכשיו בכלל שסופסוף הכל נפתח-הבנאדם לא מזמין אותי לשום דבר.
אני לא חושבת שהוא קמצן,והוא כן מפנק בשוקולדים פה ושם,אבל בזה זה מסתכם.
כשסופסוף היה אפשר להיפגש בבתים אחד של השנייה,אז בחג השבועות האחרון הבאתי אותו הביתה להכיר להורים.ועוד פעם נוספת שהוא בא סתם לביקור.
וגם פגש את החברים שלי.
מהצד שלו,פגשתי את החברים ואת אחותו רק.
שגרה עם אמא שלו (ההורים שלו פרודים).
הוא כל הזמן אומר שאמא שלו רוצה להכיר אותי כבר ואומר שצריך לתכנן יום וללכת אליה.
ושום דבר לא מתקדם.
אפילו את אבא שלו שגר ממש לידי לא טרח עדיין ליזום שאכיר.
בכללי,עד כמה שהוא אוהב אותי וגם ממש טורח כל הזמן להגיד את זה ולהראות מבחינה של גילוי חיבה-מבחינת מעשים הוא כל כך רדום.
הוא לא מעלה תוכניות לגבינו,אפילו מעבר למגורים משותפים ,בפעם האחרונה שדיברנו על זה הוא אמר שאנחנו עדיין לא שם.
מה אתה רציני? אנחנו לא ילדים,ואם אנחנו אוהבים אחד את השניה אז למה לא לרצות לגור ביחד?
הוא שוכר דירה לבד וכנראה שממש נוח לו הסידור הזה.
עד כמה שהוא תמיד אומר לי להישאר לישון אצלו ולבוא כל הזמן,אני לא רוצה להרגיש בגדר אורחת כל הזמן ובא לי להתקדם.
אני פשוט לא מבינה למה יש פער כל כך גדול בין איך שהוא אומר שהוא אוהב אותי-לזה שבמעשים כמעט אין כלום.
אני כמובן הולכת לפתוח את הנושא הזה מולו ולהעמיד דברים על השולחן.
סתם תהיתי לעצמי איך זה נראה מהצד למי שלא נמצא בסיטואציה ומה אפשר ללמוד או לעשות.

תודה.