לאחר מקרי חרדה, הלכתי לאכול פיצה וקיבלתי הצקות מהעובדים על משקלי. איך להתמודד?

שלום רב,
בעקבות חוויות קשות שחוויתי מאנשים בעולם שבחוץ, נתקפתי חרדה, טראומות ודיכאון קשה בעקבות אותם מקרים כך שבשנתיים האחרונות איני יוצאת מהבית, אלא אם אמא או בן משפחה אחר מלווים אותי וגם זה בקושי (אני מוטפלת פסיכולוגית ועל ידי עובדות סוציאליות ופסיכיאטרים אך הקושי הוא כל כך גדול שזה לוקח המון זמן להשתקם...). אתמול, בעקבות עיניין אישי עם הבנק הייתי צריכה לצאת במיידית מהבית אל הבנק בכדי להסדיר את העיניינים, מכיוון שאף בן משפחה לא יכל להתפנות אליי, נאלצתי בלית ברירה בפעם הראשונה לצאת לבדי מהבית. עם כל הסטרס הלכתי לבנק ותודה לאל הדברים הסתדרו בזכות פקידה נחמדה שעזרה לי. לאחר שנגמר אותו 'אירוע', כשנגמר הלחץ, התחלתי להרגיש תשישות וחרדה כי אני מחוץ לבית לבד אז הלכתי לאכול פיצה בכדי להתגבר ול"פצות" את עצמי על היום הזה (אני סובלת מאכילה רגשית, אך רק אכילה עוזר לי להתמודד עם החרדות...). כשהגעתי לפיצרייה הזמנתי פיצה והמוכר ביקש את הכסף כבר בהזמנה, ולפי מה שאני יודעת במקומות שאוכלים בהם בדר"כ משלמים בסוף הארוחה, ומאוד חששתי שבסוף הארוחה הוא או אחד מהעובדים שלו ייבקש כסף ויחשבו שלא שילמתי, ולכן בקשתי מהמוכר קבלה והסברתי לו את הסיבה שרשמתי לכם למעלה וכדי שלא יהיו טעויות. אחד העובדים או הספקים של המקום שמע את השיחה והתערב ואמר "מה הוא לא ייזכור אותך ששלמת, את הלקוחה ביחידה כאן" ואז התחיל לעבור עובד עובד במקום ולהגיד לו כמה פעמים בצורה צינית ומלגלגת "תזכור תזכור, שזאתי שלמה לך" "תזכור תזכור, שזאתי שלמה לך לפני שקבלה את הפיצה''. כשאני ישבתי בשולחן חשבתי לעצמי האם הוא הסתלבט עליי או שהוא אחד כזה "עממי" כזה שאוהב לדבר עם אנשים וזה הסגנון שלו, שנייה לאחר שחשבתי שזה אולי הסגנון שלי והוא לא התכוון לפגוע, הוא יצא עם אחד הטבחים להפסקה ואמר לו "תזכור תזכור שזאתי שלמה לך" ושניהם צחקו עליי כשהם עומדים מעל השולחן שלי(יש לציין שכל העובדים במקום היום בני נוער חוץ מזה שהציק לי שהיה יותר מבוגר ממני) רציתי לבקש מהמוכר את הכסף בחזרה אך פחדתי שאותו המבוגר ושאר העובדים יילגעו לי ויזרקו לי משפטים בסגנון שנאמר לי קודם... ואז זה הגיע לדברים קשים שנאמרו מהעובדים (בעיקר מאותו האיש, אך לא רק ממנו) כלפיי כגון: "איזה שמנה" "איך היא (או את) מסוגלת לאכול מגש פיצה לבדה" (זאת הייתה פיצה אישית קטנה) "בחיים לא ראיתי אישה שאוכלת מגש פיצה לבדה" "אולי תשאירי משהו גם לאחרים" "לא פלא שהיא כל כך שמנה" (אני בגובה 1.70 ושוקלת 130 קילו, זה בגלל שיש לי אכילה רגשית שבאה בגלל הבירוניות של אנשים כאלה) ורק לאחר מכן הם לכו תוך כדי שהם לא מפסיקים לצחוק (יש לציין שאותו מבוגר גם הוא שמן כמוני), הפיצה נעמדה לי בגרון (באופן פיזי ולא כביטוי) ונאלצתי לשתות מים בכדי להעביר את הפיצה. למרות הקושי יכלתי לא לקחת ללב אבל המחשבות שבכל מקום צוחקים אליי ואנשים מרשים לעצמם להשפיל אותי ולהתיחס אליי כאל מטומטמת וגם הרג אותי שלא יכולתי לענות להם (לענות לעיניין, מבלי לריב או לרדת לרמה שלהם) וגם כאב לי שהפחד הכי גדול שלי שבגללו אני מפחדת לצאת מהבית קרה בדרך שלא ציפיתי לה ודווקא כאשר אזרתי כוחות ואומץ לצאת מהבית. לקחתי את זה כל כך הקשה עד שלא הפסקתי לבכות ולא ישנתי כל כך טוב בלילה, חשבתי לעצמי אז מה אם אני שמנה, אז מה אם אכלתי פיצה לבדי, אז מה אם שאלתי שאלה "מטומטמת" זה לא אומר שצריך לצחוק עליי לא עשיתי משהו רע למשהו אז למה אני צריכה להיענש ועוד בצורה כזאת שצוחקים עליי ומשפילים אותי. הדבר הציף אותי ולכן רציתי לכתוב באתרי ביקורת (כגון גוגל ואיזי) ביקורת על השירות הקשה שחוויתי על סמך חווייתי האישית הקשה איתם (ולא בקללות או בצורה בלתי הולמת), לא בכדי שפרנסתם תפגע, אלא בכדי לפרוק כי החוויה הצפיה אותי וישבה לי כמו גוש הלב ולא נתן לי מנוח וגם בכדי שהם ייראו ויבינו שהם פגעו בי ושיותר לא אכנס לשם, כתבתי תגובה אך מחקתי אותה בסוף בגלל שפחדתי שהם ייתבעו אותי על לשון הרע (למרות שכתבתי תגובה מנומסת ולא שיימניג ולא מילים כמו "אל תקנו אצלם", אלא כתבתי שנפגעתי לאור היחס והשירות שחוויתי מהם וציינתי זאת חווייתי האישית בלבד). קראתי על החוק העיניין המוזר או שלקוח צריך להוכיח שפגעו בו (שדבר לא ניתן להוכיח), אך העסק יכול להגיד שנגרם לו נזק מבלי שיוכיח על כך למרות שהוא יכול בקלות להוכיח על קבלות או מסמכים שונים, ואני לא מבינה את הצדק הזה. את הקלות שאפשר ומותר להתעלל באדם אך הוא איני יכול להגיב או להגן על עצמו שכן הוא ייענש וייצא עבריין. בנוסף לכך יש לי מחשבות רבות על לסיים את חיי (זה רק בגדר מחשבות בלבד ומעולם לא ניסיתי לעשות זאת), אך לאחר מה שעברתי שם זה חיזק לי את המחשבות והכניס אותי לדיכאון ואני לא רוצה שזה ייקרה ולכן אני נלחמת על עצמי אך הצקות, התעללות וחוסר צדק פוגעים בנפשי עמוק ומגבירים את החרדות, הטראומות והדיכאונות שאני שרוייה בהם. רק רציתי לפרוק....