אין לי איך להתחיל לשתף את כאבי, מקווה שהדברים יקבלו צורה נוחה של קריאה.
לפני 3 שנים, כשהייתי בן 24 הכרתי את אשתי, היא הייתה אז בת 20, בשנתה הראשונה באונ'. פער הגילאים לא הטריד אותי, ידעתי שהיא עדיין ילדה וייקח זמן עד שתסיים את תהליך ההתבגרות שלה, אבל תמיד אומרים שנשים יותר בוגרות מגברים, אז הנחתי שהפער יצטמצם במהרה.
עוד לפני הנישואים, היו חששות ולבטים, אני מבחינתי מצאתי אישה נאה, חכמה וחייכנית, עם משפחה טובה, וראיתי אותה כשותפה לעתיד ואמא לילדיי, אבל היא לא הייתה שלמה עם זה, והתהלכה עם התחושה שהיא צריכה גבר מסוג אחר, ממעמד אחר, ובמילים פשוטות, היא לא הרגישה שאני הוא גבר חלומותיה.
הנחתי שהזמן יעשה את שלו, ולכן על אף כל זה, הצעתי לה נישואין והתחתנו. אין ילדים בתמונה, למרות שרציתי, אבל היא לא הרגישה מוכנה לזה. מאז תחילת הניושאין, אני מרגיש שהיא עצובה שהיא התחתנה איתי, שאמנם היו רגעים כיפייים יחד, אבל בסך הכל ברגע שבן אדם חושב על מישהו משהו מסוים, אז כל המציאות מתפרשת לפי זה. אני קבלן בניין, עובד קשה, מרעיף עליה את כל מה שהיא רוצה, תומך בה בלימודים, נותן לך לצאת 3 ימים מהבית לטייל עם חברות, ובקיצור, לא נותן לה תחושה של 'מחנק' בנישואין.
אבל.. היא לא אדם שמתמודד, מבחינתה, אם משהו לא הולך, אז לפח. אם לדוג' היא יושבת לצייר ומשהו לא יוצא טוב, היא לא תתקן, היא תזרוק את כל הציור לפח. אני אוהב אותה מאוד, אבל נראה שהיא לא אוהבת אותי. המשפחה שלה מתה עליי, בקטע כזה שכאשר ההורים שלה שמעו שהולכים להתגרש, הם לא הבינו מה קרה ואמרו: "גם אם תתגרשו, מבחינתי אתה הבן שלי".
הלכנו למלא טיפולים זוגיים, השקעתי המון, אבל מרגיש שזה הסוף, והגט הוא רק עניין של זמן, כי היא כבר החליטה. אשמח לשמוע ממכם איפה טעיתי, והאם לדעתכם הבעיה היא בי או בה, אני פשוט עצוב בטירוף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025