מת מפחד מלהיכשל בחיים. מה לעשות?

אני מרגיש שאני מחזיק את החרא הזה בפנים יותר מדי זמן ובא לי פשוט לפרוק, אולי לאנשים פה יהיה משהו חכם להגיד. תגובות שאני אפס בכיין יתקבלו בברכה.

לפעמים הכי טוב שלך פשוט לא מספיק - זה משפט שתמיד מהדהד לי בראש. אני מת מפחד שאני לא אראה מספיק טוב, שאני לא ארוויח מספיק, שלא ילך לי עם בנות ושאני אף פעם לא אשלים עם עצמי. אין לי בדיוק מושג מה זה "מספיק" והאמת שאני לא יודע בדיוק מה אני רוצה אבל אני מת מפחד שאני לא אהיה שם.

קריירה - אני עתודאי לחשבונאות וכלכלה, סיימתי את התואר וכרגע אני בשנת השלמה.
א. אני מפחד שלקחתי הימור לא נכון מבחינת קריירה ושהמסלול הזה הוא בזבוז זמן. נגיד כרגע אני עובד במשרת סטודנט בתחום ומקבל שכר מינימום ולאחר מכן בשירות חובה ארוויח 1,800 בחודש. העובדה שאני מרוויח כרגע כל כך נמוך ואי הוודאות לגבי פוטנציאל ההשתכרות בעתיד מלחיצה אותי ואני מפחד שלא אגיע לרמות השכר הגבוהות.

ב. במהלך התואר לא כל כך התחברתי עם אנשים, אני קצת מופנם ומתבייש מאוד בגמגום שלי. לא היה לי טוב בסביבה הזאת, הרגשתי בודד ומהשנה השנייה פשוט הפסקתי לבוא. איך אוכל להתקדם לתפקידי הנהלה או להקים עסק משלי כשאני כזה?

ג. אני בכלל לא בטוח מה אני רוצה לעשות בחיים. רציתי לפרוש מהתואר אבל לא רציתי לאכזב את אמא וסבתא וגם ידעתי שאני אשנא את עצמי עוד יותר אם אפרוש וככה המשכתי מכוח האינרציה עד שאיכשהו סיימתי. עכשיו אני לחוץ מאוד מהמבחני מועצה ואני נורא מתקשה ללמוד. קשה לי לשמור על ריכוז לאורך זמן ואני לומד כל יום רק 5-7 שעות נטו מה שמלחיץ אותי עוד יותר. ובשיעורים זה תמיד נראה שכל השאר מבינים ומספיקים יותר ממני.

זוגיות - הייתה לי חברה בתיכון, היינו יחד 4.5 שנים והיא נפרדה ממני לפני כמעט שנתיים ומאז נאדה. בעקבות הפרידה התחלתי לחפש תשובות, מצאתי את הגלולה האדומה והבנתי הרבה דברים כואבים. שילמתי על פגישה עם איזו חברת pick up שבסופה הם הציעו לי קורס בעלות של כמעט 10,000 שקל. לא הסכמתי ויצאתי מהפגישה כועס, עצבני ותחושת העליבות פשוט הציפה אותי. איך אני כזה עלוב שאשכרה שקלתי את זה?! זכרי "אלפא" טבעיים לא צריכים שום קורס באלפי שקלים, למה לעזאזאל אני לא יכול להיות כזה?! וכמובן שגם פה הגמגום נורא מפריע לי, אני לא מצליח למחוק את המיינדסט של בטא/מיסטר נייס גאי. ואני יודע שזה ידפוק אותי בחיים אם אמשיך להיות כזה.

דימוי גוף - הדימוי גוף שלי ברצפה. יש לי מאמן אישי אונליין, אני מתאמן 5 אימוני משקולות בשבוע+ 4 אימוני אירובי ומתעד כל קלוריה בmyfitnesspal. ירדתי 16 קילו, שמרתי תקופה על המשקל ובשנה האחרונה העליתי 5 קילו לאט לאט במטרה לגדול. אני מקבל מחמאות פה ושם אבל זה פשוט לא מספיק, אני פשוט שונא את איך שאני נראה ואני חושב שאני skinny fat. אני מת לעלות על חומרים אבל אני פחדן מדי ומפחד להתעסק עם זה. מפחד ליפול על זיופים, מפחד מהתופעות לוואי, מפחד שגם על חומרים אני אראה חרא ולא אוהב את איך שאני נראה.

כל פעם שנקרה בדרכי גבר אחר שהולך לו, אני מפרגן לו, שמח בשבילו ומנסה ללמוד. אבל בו זמנית אני רואה את כל מה שאני לא:
יש לו ביטחון עצמי - אני חסר ביטחון עצמי.
הוא מדבר שוטף - אני מגמגם.
הוא נראה טוב - אני ממוצע מינוס.
הוא מרוויח טוב - אני מגרד את השכר מינימום מלמטה.
הולך לו עם נשים - לא הייתה לי אינטראקציה עם אישה קרוב לשנתיים ואין לי מושג איך לייצר אחת כזאת.

אני יודע שכל אחד מקבל את הקלפים שלו ושפשוט צריך לשחק איתם הכי טוב. אני יודע שהכל תלוי בי, שהכל תחת אחריותי ורק אני אחראי להצלחה שלי. אבל כמו שאמרתי אני פשוט מפחד שגם הכי טוב שלי לא יהיה מספיק. שהקיום שלי ימשיך להיות בינוני וחסר משמעות.

יאללה התבכיינתי מספיק, צריך לחזור ללמוד. תודה רבה לכל מי מי שקרא.