היה מדהים ביננו עד שהגיע השבוע הזה

אני וחבר שלי כבר יוצאים כמעט 3 חודשים, יש ביננו חיבור מדהים, אנחנו כמו soulmates, ויש ביננו כימיה מעולה, ואני אוהבת אותו והוא אותי, אבל בשבוע האחרון הוא פשוט התהפך לגמריי, נהיה כל כך פחות talkative, הוא פשוט מדבר איתי הרבה פחות, והרבה פעמים נעלם פשוט לשעות, המון שעות, וגם לא הציע אפילו פעם אחת להיפגש השבוע. אני יודעת שהמחשבה הראשונה שלכם זה שהוא בוגד אבל אני באמת לא רןאה סיבה, וכמו איך שאני מכירה את האישיות שלו, זה לגמריי לא מתאים לו, במיוחד שבגדו בו בעבר.
לפי מה שאני יודעת, אח שלו גר איתו בדירה, גם כן לפני שהם חתמו על החוזה בדירה הזו אח שלו והוא הסכימו שחבר שלי ישלם על כל השכר דירה כל חודש, ואח שלו ישלם על התשלומים הקטנים כמו מים וחשמל. (אח שלו קטן ממנו בכמה שנים).
מה שבעצם קרה זה שמלא פעמים אח שלו לא שילם את החשבונות והוא מצא את עצמו משלם עליהם.
חבר שלי החליט שהוא רוצה לעבור לדירה לבד, בלי אח שלו, הוא מצא דירה, והוא עובר ממש מחר לדירה החדשה, בשבוע האחרון הזה היה צריך לסגור דברים אחרונים כמו התשלום על המים והחשמל שאח שלו אחראי עליו, וכמו לתקן כמה דברים שאח שלו בעצמו הרס ועוד לא תיקן, שהוא גם אחראי לשלם ולתקן, הריי דיירים חדשים עומדים לעבור לשם מחר.
בכל פעם שחבר שלי דיבר אל אח שלו השבוע כדי לראות מה קורה בדיוק עם הכל הוא עונה לו ״לא עכשיו, אני עסוק״, והוא לא באמת היה עסוק, פעם אחת הוא פשוט היה עם חברה שלו בחדר.
הוא גם בכללי מדבר אליו חרא עם הרבה קללות.
זה ממש משפיע עליו ומפה לשם כפי מה שהבנתי ממנו הוא מדבר איתי ובכללי עם כולם פחות, הוא גם לא רצה את העזרה שהצעתי לו (נגיד עזרה עם נקיונות של הבית וכו), הוא פשוט רוצה לטפל בזה לבד, בשקט.
שאני מבינה את זה לגמריי, האמת, כשאני נמצאת במשבר יחסית כבד אני גם מעדיפה שיעזבו אותי בשקט ושאפתור הכל לבד, בגלל זה אני ״זורמת עם זה״ ובגלל גם שאני מאמינה שהוא אומר לי את האמת.
אולי זה ישמע קצת אגואיסטי אבל כל המצב הזה שאני מבינה אותו לגמריי, ממש משפיע עלי, אני מרגישה חסרת אונים לראות אותו ככה ובלי לעזור לו כי הוא לא מאפשר, ואני מרגישה פשוט בבאסה, עד הרגשה פיזית שקשה לנשום.
ולמה? אני מרגישה בודדה, מוצאת את עצמי מדברת עם ידידים שלי עליו בלי סוף ושומעת מוזיקת רוק מדכאת על אהבות חרא, וכן, נחמד לדבר איתם גם כן, אבל זה עדיין לא הוא.
אני רוצה להגיד לחבר שלי על זה, שזה מה שאני מרגישה, אבל זה ממש לא הזמן המתאים, זה רק יוסיף אש למדורה. אז כן, אני מתאפקת וplaying it cool. וזה כל כך קשה. כל כך.
בדידות זו הרגשה נוראית, גם חוסר אונים.
מה דעתכם? חושבים שהוא בכלל משקר לי על הכל ובוגד בי? חושבים שכדאי להמשיך לעזוב אותו בשקט עד שיתאפס על עצמו ואז לדבר איתו? מה אתם חושבים? אשמח לשמוע. תודה!
אגב רק אגיד שאני לא מתאהבת בקלות, בפעם האחרונה שהתאהבתי זה היה לפני שלוש שנים, שמאז יצאתי עם לא מעט בנים. זאת אומרת, התאהבתי בו, אז כן, הוא פשוט ממש חשוב לי.