כל בוקר אותו סיפור,
אשתי פותחת את היום עם פרצוף ממורמר של "יום הזיכרון".
נמאס לי מהמרירות שלה, כשהתחתנתי איתה, היא לא הייתה ככה.
ב6 השנים האחרונות, מאז שנהייה לה לחץ בעבודה (היא אשת קבע בצבא) היא כל הזמן בלחצים, תסכולים ודיכאונות לא ברורים...
ומי אשם בהכל? כמובן שאני. אני אשם בכל הדברים הרעים שקורים לה.
כל הזמן היא צועקת עליי ומאשימה אותי בדברים שבכלל לא קשורים אליי.
היא מגיעה הביתה בערב, אחרי שהייתה מנותקת יום שלם ממני ומהילדים ומתחילה לצעוק על כולם, "למה לא עשיתם שיעורים", "למה יש כלים בכיור", "מה זה הליכלוך הזה?" ועוד משפטים כאלה שמתאימים לאמא שעצבנית פעם בחודש בערך. אבל לא כמו שהיא, בכל יום!
אני לא עונה לה, כי כזה אני, והילדים? שלא נדבר עליהם. הם מפוחדים ממנה. ברמה כזאת שהם לא עונים, אפילו מפחדים לתרץ לה.
נמאס לי מהמצב הזה? מה אתם חושבים שאני צריך לעשות בנושא? עזרו לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025