אני אימא לשניים. לפני כמה חודשים הקטן שלי אובחן עם מחלה לא פשוטה ומאז אני פשוט אישה עצובה. משהו נכבה בי. לא מצליחה להיות שמחה עד הסוף. בוכה כשאני לבד וכשמדברת עם הבן זוג או המשפחה. מסתכלת עליו כשמשחק וצוחק ונהנה ואני בכלל מפוחדת ושבורה. אני מרוסקת נפשית. ואני מגדירה את עצמי אדם חזק.עברתי הרבה חרא בחיים וסוג של הצלחתי להתמודד עם זה.
אבל מרגישה שהנושא של הבן שלי זה יותר מידי עבורי. אני מרגישה חלשה. מרגישה חסרת כוחות. כולם מסביב אומרים לי להיות חזקה. אבל איך אפשר להיות חזקה שהעתיד לא ברור. אני מפחדת וכלכך אוהבת אותו. אני פשוט מפחדת שאני לא חזקה ואולי הוא מרגיש את האנרגיות האלה ממני (עוד לא בן שנתיים) ובמקום שאני אשדר לו חוזק יש לו אימא חלשה מרוסקת. קשה לי כלכך. אני בוכה גם עכשיו. הרופאים אומרים שהוא יכול להבריא ובגלל זה חשוב לשדר לו אופטימיות אבל קשה לי כלכך לזייף את הרגשות שלי. קוראת דברים סופר מפחידים על המחלה הזו. אני מצטערת שזה מבולבל. לא יודעת למה אני כותבת פה . כנראה הייתי צריכה לפרוק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025