האם יש מקום לאנשים שקטים וחסרי השפעה בעולם?

היי חברה,
רציתי לדבר איתכם על תחושה שאני חש מדי פעם - שאין לי חשיבות ושאני מיותר.

הסיבה לתחושה היא שאני אדם שקט, אדם שבמפגשים חברתיים הוא בעיקר מקשיב, ואין לו מה לומר.
חוץ מזה, אני מאמין שיש לי חרדה חברתית ובעיות קשב וריכוז. קשה לי לדבר עם אנשים חדשים, מה גם שאין לי מה לדבר עם אנשים שקרובים אליי. אני יכול להיות אדם מצחיק ושנון, ויש לי זיכרון חזק מאוד לעובדות מעניינות. עם זאת, אחרי זמן קצר עם אנשים, או אם אני מוקף בהרבה אנשים שמדברים בו-זמנית או סביבה רועשת, אז אני מרגיש חנוק ולא מצליח לחשוב על כלום.
בנוסף, עיקר הדיבור שלי עם אחרים הוא סמול טוק, ואני מרגיש שאין לי מה לתרום לשיחה או דרך יצירתית לומר משהו חדש, שלא אמרו לפניי. בכללי, אני מנתח שיחות של אנשים, ואף פעם לא נאמר בשיחה דבר חדש, שאין אדם שאמר אותו לפניהם.
חוץ מזה, אני שם לב שהרבה אנשים אומרים דברים מעליבים על אחרים בצחוק, ואני לוקח את אותם אנשים ברצינות. אני אדם מאוד ישיר, אני לא יכול לשקר או להמציא את המילים הנכונות ולתחמן כדי להשיג דברים שאני רוצה. בכללי אני מתייחס לדברים שנאמרים מילולית, ואני עונה עליהם מילולית.

גם בתואר קשה לי. למדתי דרך הזום וגם למדתי בכיתות, אבל כל פעם שאני בחברת אנשים, אז אני מתחיל לנסות להרשים אחרים. כתוצאה מכך, אין לי ריכוז בשיעור, וגם כל רעש יכול להסיח את דעתי. כשיש בנות בסביבה שלי, אז תחושות ההצפה בי מוכפלות פי כמה.
דבר שהקשה עליי עוד יותר בתואר הוא בעיות שינה, שגרמו אצלי החמרה חריפה במצב הרוח, יכולת הדיבור ויכולת הריכוז. אני עלול להתרגש מהרבה דברים ביום, ואז בלילה המחשבות שלי צפות ללא הפסקה, בלי היכולת להפסיק אותן. המחשבה הכי נוראית אצלי היא שלא עשיתי דבר משמעותי היום, ויכולתי לעשות יותר בשביל להתקדם בלימודים או להתקדם חברתית.

בתחום החברתי אני מרגיש בודד, שאין לי חברים לדבר איתם. מצד אחד אני רוצה להציג בפני החברים את התמונה שהכל בסדר אצלי כדי לא להוריד את מצב הרוח לאף אחד או להרחיק אנשים ממני.
מצד שני, אני מרגיש עמוס כל כך בפנים, ושאין לי עם מי לשתף את המחשבות שלי.

עם זאת, ועם כל הדברים שכתבתי למעלה, אני נהנה לבלות עם חברים, ואין דבר שמשמח אותי יותר מלעזור לאחרים. הרבה פעמים אני מייעץ לחברים שלי מה לעשות בחייהם האקדמיים, חברותיים וזוגיים, ועד עכשיו העיצות שלי עבדו. למרות העיצות החכמות שלי, שמתבססות על הסתכלות מהצד וניסיון רב,ברגע אמת אני לא מצליח לעזור לעצמי לחיות כמו שאני רוצה.

כמו כן, אחרי בילוי עם אנשים, בשעות בהן אני מבלה לבד, אני מקבל את היכולת לחשוב לעומק מחדש, מה גם שאני מקבל השראה למחשבות משיחה עם חבר. במחשבות עם עצמי אני נוטה לחשוב על דרכים לתקן את הדברים שאמרתי בשיחה ולדייק אותם בשביל השיחה הבאה, ולהבין את ההשפעה שלהם על אחרים. אני כל כך נהנה מהחשיבה העמוקה הזו, ואז ברגע שאני עם אנשים אחרים, אני מתחיל לחשוב בצורה שטחית ולא מעניינת.

לכן אני שואל אתכם חברים יקרים, האם יש לי מקום בעולם? אני מרגיש כל כך מיותר וכל כך טיפש, כשיש כל כך הרבה אנשים חכמים ומצליחים שיש להם מה להציע בשיחות ויש משמעות גדולה לחיים שלהם.
התחושה הכי נוראית שלי היא שאם אהיה חסר, אף אחד לא ירגיש חור בחייו, ואפילו החוסר שלי יפנה מקום לדברים טובים יותר בחיים של אחרים.
אני אשמח לשמוע כל דיעה, תייעצו חופשי בלי מסיכות וסינונים, אני מוכן לקבל ביקורת בכל צורה שהיא.