נמאס לי שיש עניים ויש עשירים ואין אמצע! אני חסר תקווה!

קשה לי...

- קשה לי עם זה שאני עומד להשלים עכשיו במשך שנתיים בגרויות מ-0.
- קשה לי עם זה שאחרי זה אני אלמד (אם בכלל אצליח) במכללה או אוניברסיטה איזה מקצוע שגם ככה אקבל עליו 5,500 ש"ח במקרה הטוב, אתקע שם ולא אצליח להגיע לחצי אורווה בבקה-אל-גרביה.
- קשה לי עם זה שיש כאן הון שלטון במדינה הארורה הזאת, קשה לי עם זה שיש לי ראש ממשלה עם 41.5 מיליון ש"ח בעו"ש, כשלי אין ולו מיליונית מהסכום.
- קשה לי עם המחשבה שאחרי כל הלימודים הללו איאלץ לעבוד מתוך הכרח, ככל הנראה במשהו שאני בכלל לא אוהב, עם משכורת מגוכחת תדכא אותי עוד יותר.
- קשה לי עם זה שעברתי תאונת דרכים ואשפוז במחלקה פסיכיאטרית, אני חושב שזה לא הגיע לי.

- קשה לי עם החיים האלה, עם התחושות האלה, עם הלחצים והחרדות האלה.
- אני יכול לקחת בכל רגע CLONEX - בכיף שלי. אבל אני רוצה להרגיש טוב גם בלי הכדור הארור. וקשה לי, לא מצליח.
- קשה לי לחלום על בית משלי, ילדים משלי (כי אני הומו, ואני מתכוון לילדים מהזרע שלי, לא מעונין לאמץ).


נקודות האור בחיים שלי:
- ההורים.
- אחותי בערך.
- בן הזוג שלי... מזה 3 שנים.

מעבר לדברים הללו, אין לי משהו בחיים. אין לי שום דבר אחר. יש לי אהבה גדולה, אבל אין לי כושר עבודה ואני אפילו מוכר כנראה בביטוח לאומי.
מקבל קצבה עלובה שלא יכולה לעזור לי בכלום, מתחיל שיקום מקצועי שאני בטח אהרוס - כי לא אצליח להתמיד בלימודים ואז בכלל החיים שלי יילכו לעזאזל.

כמו שלא הצלחתי להחזיק בלימודים וביא' נשרתי מהבצפר
כמו שברחתי מהאשפוז
ככה גם כנראה יקרה עכשיו בהשלמת בגרויות בלימודים

החיים שלי FUCKED UP לגמרי. אני משתגע מהעבדות המודרנית שהולכת שם בחוץ.
קראתי על פרויקט 'ונוס' בפייסבוק, לא להאמין כמה נכון וכמה צודק כל הפרויקט הזה.

נמאס לי מהמדינה הזאת, נמאס.
אני מכיר מישהו שקנה ב80,000 יורו (פחות מ400,000 שקל) בית במערב אירופה. למען השם איזה בית מהמם, ומה לי יהיה? אורווה בבקה-אל-גרביה במקרה הטוב.
נמאס! נמאס מיוקר המחיה ונמאס לי לשמוע על יוקר המחיה, ונמאס לי מביבי ומיאיר לפיד ומכל הפוליטקאים הרעים האלה .

נמאס לי שיש עשירים ויש עניים, נמאס לי שאין אמצע!

אני עייף, באמת באמת עייף, ולא בא לי לקחת את הכדור הזה עכשיו
אין לי טיפת אופטימיות, מאוכזב מהחיים בגיל 21. נורא!

אני לא מרחם על עצמי, באמת שלא. אני פשוט עירני למצב.
החיים האלה לא נבנו לחיים של כבוד בקרב חולי הנפש ובעלי הטראומה.
מי שהוא חולה נפש- נועד לחיות חיים של עוני, של ריקבון בבית, של ביטול עצמי ודיכאון!

עכשיו כשאתחיל את השלמת הבגרויות, כולם אומרים לי שזה תלוי בי. באמת? איך זה תלוי בי בדיוק, כושלראבק. איך? עשיתי כל מה שיכולתי! לא התאבדתי, לא חתכתי את עצמי, לא בלעתי מיליון כדורים רק בגלל שאני רוצה לחיות באושר!!! וכל פעם מחדש אני מתבאס וחסר תקווה!!!!


אם איכשל ולו במקצוע אחד בבגרויות האלה, באמת שעייפתי, באמת!!!