דורשת טיפול פסיכיאטרי, אך חוששת לפנות... מהו הטעם בחיים?

שלום,
זה כבר פרק זמן ארוך וממושך מאוד, המתפרש כמה שנים טובות אני סובלת סבל נפשי עמוק של צער ודכדוך נפשי עמוק. קשה לי לתאר אותו במילים, אך ברור לי שמצבי אינו תקין: אני חשה עייפות מתמדת גם אם ישנתי מעל 10 שעות (ולעיתים אני ישנה אף 12 ומעלה שעות ביום), אני בקושי מתפקדת חברתית - מצד אחד יש בי רצון עז להתערב בחיי חברה ולהשתחרר מהבדידות שלי, אך מצד שני אני חשה נגטיביות לסביבה, פחד, חשש וחוסר יכולת נפשית להיפתח... זה נובע בעיקר מחוסר יכולת לסמוך על אנשים שגם היא לא "נוסדה" סתם ככה. אני בקושי מתפקדת באופן כללי, כל דבר בסיסי ויומיומי הפך לקשה יותר: לקום בבוקר - כמעט בלתי אפשרי, להתקלח - מעייף, להכין ארוחות - בלתי נסבל, עבודה - מזעזע ומחריד. הכל מוציא אותי מדעתי, הכל מרגיז אותי. אני דוחה דברים שוב ושוב "בשבוע הבא...", "אולי בסופ"ש", אך כשהמועד מגיע אני דוחה שוב ומגיע למצב שאיני מסגלת לסיים דבר ואם כן אז אני מתחילה לחשוד שלבטח לא סיימתי אותו כראוי וזה מייאש ומאכזב. העיניים שלי מלאות דמעות בין אם מדובר בבקרים ובין אם מדובר בלילות. אני בוכה בכל מקום, בכל שעה, כמובן לא באופן פומבי אלא בסתר. כשאני לא בוכה, נדמה לי שאני עדיין בוכה רק שהדמעות זולגות כלפי פנים. זה מייאש כשאתה עושה קניות ופתאום חש שהעניים שלך רטובות, אתה הולך לבנק ושום מוצא את עצמך במצב דומה...

הסבל בלתי נסבל, לעיתים אני תוהה מה המטרה שלי בחיים? מהו הטעם בחיים?
מיום ליום הבטריה שלי יורדת ואין מי שיטעין אותה גם לא אני עצמי. ניסיתי, ניסיתי וניסיתי אבל כנראה שהחשמל גם הוא תקול.

בזמן האחרון אני חושבת לפנות לסיוע פסיכיאטרי, כי אני חשה שאם לא אפנה לסיוע זה יתכן שפשוט הבטריה תצא מגדר פעילותה. הבעיה מתחילה בחששות ופחדים כבדים. איך אשב מולו? איך אספר לו אודות מצבי? איך בכלל פונים לפסיכיאטר? באילו מילים מתחילים? מה גם אני מאוד חוששת מהמצב שבאמצע השיח שלנו אני אפרוץ בבכי והוא ירצה לאשפז אותי. אני חוששת גם שהוא ייצור קשר עם הוריי או משפחתי שכולם חברי קופת החולים בה אני חברה, אך איני בקשר טוב עם משפחתי ולא ארצה שהוא יספר להם אודות מצבי בעקבות כך. בנוסף, הוריי חסרי יכולת להבין שלעיתים הנפש של האדם יכולה לכאוב והם די סטיגמטיים. איך אוכל להיות בטוחה שזה לא יקרה ללא הסכמתי?

מצטערת על אורך ההודעה שלי, אני באמת אשמח לקבל תגובות ועצות.