היי אסקפיפול.
לפני ארבעה חודשים ברוך השם בן זוגי הציע לי נישואין. אנחנו יחד כבר שנה. מאז ההצעה כמובן אמרתי כן ואנחנו מאורסים. כשזה קרה כמובן שמחתי מאוד כי אני אוהבת אותו ורואה איתו עתיד ורוצה בע״ה להקים איתו בית בישראל. יחד עם זאת, מאז שהתארסנו החלו הרבה בעיות אני לא יודעת אם זה פסיכולוגי בגלל המחשבה ש״זהו, עכשיו כשכבשנו זה את זה אפשר פחות להשקיע״ או פשוט כי תקופת הקורונה היא די מעייפת וקשה לתחזק את הזוגיות.
בכל מקרה, בכל פעם שאני ובן זוגי מתווכחים, כשקצת קשה, אני מרגישה רע עם להתחתן, זה נהיה מפחיד ומלחיץ, אני חושבת לעצמי שהמחשבה של לדעת שעכשיו לא משנה מה אנחנו יחד, הופכת את הריבים להרבה יותר מתסכלים, וגורמים לך לראות את הצד השני ביותר זלזול ..
לעומת זאת, משהו בתחושה שאנחנו שם מבחירה, שאנחנו לא ״כבולים״ עוזרת לשמור על הזוגיות בלי אותה ״שגרת נישואין ומחויבות״ .
התחושה שתמיד אפשר לקום וללכת עוזרת למנוע מלקחת כמובן מאליו.
ואכן יש מקרים רבים של זוגות שמתחתנים ופתאום מתגרשים, מה קרה להם? איך הכל היה טוב ופתאום לא?
אני חושבת על כל זה ואומרת אולי עדיף להשאר ככה.. מאורסים.
ורציתי לשאול מה דעתכם? האם אתם חושבים שצריך למהר להתחתן או שכדאי להשאר בסטטוס הזה שבו יש כוונות לעתיד אבל גם אין את המחויבות שבנישואין? האם לדעתכם עדיף לזוגיות להשאיר עוד כמה שנים של חוסר מחויבות, או שיש למהר למוסד הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025