אני גרושה +2 בת 33. הייתי נשואה לבעל חולה נפש באמת. ברחתי ממנו כי באמת סבלתי.לא רציתי אף אחד.עד שיום אחד הכרתי גרוש איכותי גבר אמיתי.יצאנו כמה פעמים.וישנתי אצלו והוא אצלי. רק היו לנו לא מעט חילוקי דעות על ההתנהלות שלי בעבר [הוא צודק מאוד] עשיתי שטויות שמתביישת לפרט תבינו לבד. אני אמא ל 2 ילדים קטנים.אם בעתיד הם ידעו אתבייש בענק. העניין הוא שחשבתי שהחבר החדש יורד עלי ולא הבנתי שהוא סהכ רוצה לטובתי ומעיר לי ממקום של אכפתיות ואהבה. כי הרגשתי חסרת הערכה עצמית.לא הערכתי את עצמי בכלל .עם הזמן הבנתי זאת.לפני חודש וחצי חזרנו והוא מכבד אותי כנסיכה ושני הילדים שלי מאוד אהבו אותו.היה משחק איתם כמו אפילו שאבא שלהם לא שיחק איתם.ולא מזכיר את הטעויות שעשיתי בעבר אפילו פעם אחת כלום כלום כלא היה מעולם. אני מאושרת איתו מאוד .ומרשים אותי איך הוא מתייחס ל 3 הילדים שלו ומכבד את גרושתו מאוד למרות שהיא הייתה רעה אליו.כי הוא טוען שיכבד את אם ילדיו תמיד. אציין הוא גבר לארג ועם חוכמת חיים מדהימה.. ואני אוהבת אותו הוא בנשמתי. אף פעם לא אהבתי ככה...אז למה אני מפחדת שהשיחות המתישות על השטויות שעשיתי יחזרו ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות