חבר הכי טוב שלנו (38) מתחתן עם שר***ה שפגש בטינדר

סליחה על הכותרת הבוטה, זה לא שאני לא מבינה שגם החבר הכי טוב שלנו הוא שר***ה מטינדר, כי אני לחלוטין כן מבינה שכמו שהיא הייתה שם, ככה גם הוא שורץ שם, והוא בדיוק אותו זבל אפליקטיבי כמוה. בקיצר, אני אדבר בבוטות ולעניין, ולא אייפייף את המושגים רק כדי שכל אבירי החירות הצבועים פה לא יעשו עלי עליהום.

בנאדם רווק כל חייו, עד כמה שידוע לי היה לו קשר רציני אחד לפני עשור, שנמשך 5 שנים. מאז הוא שורץ בטינדר ושוכב עם אתיופיות, נוצריות וערביות מהשטחים ומידי פעם גם איזה זוג נשוי או מפגרת נואשת מישראל. הבנאדם בוגר תואר מתקדם מאוניברסיטה עלית (נפגשנו בלימודים) ואיש מקצוע יוצא מן הכלל. לא אגזים אם אומר שאחד מהטובים ביותר בארץ בתחומו ההנדסי. לגבי נשים, תמיד הראה יחס בעייתי לטעמי - קשה לומר שוביניסט, משום שזאת הנורמה בישראל, אבל - קמצן, חרד להיות "מנוצל", מבולגן וילדותי, בלתי רומנטי, התנהגות מינית זולה, ומוציא אינסוף אנרגיות בתחומים אחרים בעוד שבתחום הרומנטי שרוי במיסקונספציות מזרחיות שמרניות ומבאסות מאוד. מהטיפוסים השבורים שמשתפים מ"זכויות הגבר במשפחה" ואומרים ש"נישואין זה רק דף ולמה לערב את המדינה ביחסים" בשעה שהם שוכבים עם נשים ברמה נמוכה ובאפס השקעה, ודוחקים את שאלת החתונה והמחוייבות מחוץ לתמונת חייהם.

אנחנו חבורה גדולה של הייטקיסטים נשואים, וכולם חשבו שהוא בסוף יישר קו איתנו, קרי, יכיר מישהי "נורמאלית" ויהיה בנאדם. לפני פחות מחצי שנה, הוא הכיר בחורה מזעזעת (כרגיל) רק שהפעם הוא מדבר על להתחתן. הוא עצמו לא גרוייסע מציאס, כמו שניכר ממה שתיארתי, אבל באמת ומכל הלב, הוא בחור טוב שלפחות תיאורטית יש לו פוטנציאל לחיים ברי-משמעות, וחבר שלנו כמעט 20 שנה, אף אחד לא רוצה לראות אותו נקשר לבחורה הזאת, אפילו אם הם ראויים זה לזאת אובייקטיבית, מה שייתכן מאוד.

היא מרגישה בלתי רצויה בחבר'ה ובצדק :( אני עצמי לא מחבבת אותה כי היא על סקאלת הפיגור השכלי מבחינת אייקיו, וכל המנייריזם שלה נמוך. היא מעולם לא השלימה יום עבודה למרות שהיא בת 30, פירקה בעבר נישואין ומשפחה בת 6 ילדים של גבר דתי שעמו ניהלה רומן בזמן נישואיו, ובאופן כללי נשמעת כמו הקראה בקול של כתבה רדודה על שיפור עצמי ממגזין 'לאישה'.

אני יודעת שזה לא נכון להתערב ויש לתת לאנשים לחיות את חייהם ולשגות את שגיאותיהם, ולהפך - להצליח את הצלחתם וכו'. אבל וואלה, זה סופר עצוב לכולנו, והייתי רוצה לשאול האם יש בכל זאת משהו לעשות שלא יהרוס את החברות, פרט ללצפות בתאונת רכבת הזאת מתרחשת?

מהדיבור העגום בחבורה - הבנתי שאף אחד לא חושב שזה יצליח, והתוכנית של כולם היא להגיד "מזל טוב!", לחכות שזה ייכשל, ולהיות שם בשבילו אם זה יקרה. אני מבינה שזה אולי הרוע במיעוטו, והדבר הבוגר לעשות. אבל מרגיש לי שאחרי 20 שנות חברות, אני זבל אנושי אם אני לא לפחות מנסה איכשהו לומר משהו? אבל מה? ואיך? מה דעתכם?

תודה.